יש לי בעיה

ואתחיל בבשורת איוב – הסלולרי שלי נעלם. איך זה קרה זו תעלומה שאין לה פתרון ואם לא יקום שרלוק הולמס מקברו ויתחיל לחקור מה קרה, וכיצד מכשיר שדיברתי בו בבית הורי ואחר כך שמתי בתיק ונסעתי משם הביתה, מרחק כמה דקות, ובדרך עצרתי רק לרגע בסופר ריק לגמרי מאנשים (כמה דקות לפני הסגירה) וקניתי רק גבנ"ץ ותו לא, ואחר כך חזרתי לביתי שנמצא ממש ממול בלי לגעת בסלולרי, ושעה אחר כך כשרציתי להתקשר לצץרץ התברר שהנייד נעלם מתיקי.

הייתי בטוחה שהשארתי אותו ברכב ולכן אפילו לא טרחתי לחפש, אבל למחרת הוא לא היה שם, וגם לא אצל הורי, וגם לא בסופר, וגם לא בתיק, ולא בשום מקום, נעלם ודי.

אחרי שבוע הצלחתי להשלים עם האבדה, להבין שבלי שום קשר להסבר התעלומה המכשיר לא ישוב ויתגלה בדרך נס ועלי לחשוב על פתרון, כלומר, רכישת מכשיר אחר.

כמו חזיון ביעותים עלו לנגד עיני כל הפעמים בהן שרפתי שעות שלא ישובו עוד מחיי במקומות הארורים הללו, יושבת על כסא פלסטיק שובר גב בהמתנה לנציג שירות שייקח ממני את מיטב כספי על מכשיר מיותר עם תפקודים מיותרים שעולים הון ושאצטרך לשלם עליו שנים על גבי שנים …. ברור לי כמו שניים ושניים שבטרם אקבל את מבוקשי הפקידה החיננית, או נציג השרות השרמנטי, ינסו לפתות אותי לקנות משהו חדיש יותר, לעבור למסלול קורץ יותר, יציפו אותי בהסברים מתישים שלא אבין מהם כלום … רק המחשבה על כל התהליך הזה הפילה עלי דיכאון עמוק.

ניסיתי לחשוב על משהו זול ופשוט יותר והתברר שגם אם אקנה טלפון נייד מחודש מחנות פרטית יהיה עלי להיפרד משלוש מאות ₪ ממיטב כספי וזה רק עבור משהו מיושן דור ראשון.

מצד שני נזכרתי שלא חסרים לנו מכשירים סלולריים בבית וגם אצל הורי יש כמה, אמנם כולם ישנים משהו – בני שנתיים ויותר, פרהיסטוריים במונחים של חברות סלולר – אבל גם אני דגם מיושן למדי והדרישות שלי צנועות מאוד, לא רוצה שיצלם ולא שידבר אלי, רק שאוכל לדבר בו ולענות לאנשים אחרים, זה הכול.

החלטתי לקבל את הצעתו הנדיבה של אבא ולקחת את המכשיר הישן שלו שמתאים לי לדיבורית באוטו, אבל אז התברר לי למרבה הזוועה שכדי לקחת מכשיר של חברה אחת ולהעביר לשנייה צריך ללכת פיזית לנציג שירות, לבקש לשחרר את המכשיר, ואחר כך ללכת לחברתה השוכנת לא רחוק ושוב לשבת בתור ולהמתין כדי לקבל כרטיס סים חדש.

כלומר, יהיה עלי לנסוע לקניון, למצוא חנייה, לשבת בתור, לחכות עד שיגיע המספר שלי ו…. המחשבה על כל הדרך שעלי לעבור בטרם יהיה ברשותי שוב מכשיר צפצפני ותובעני שיציק לי יום וליל ועל הדרך גם יטגן את מוחי גרמה לי צמרמורת. עקירת כל שיני בלי הרדמה קסמה לי יותר.

עלי להודות שאני שונאת, אבל ממש שונאת את כל חברות הסלולריים המתועבות הללו שתמיד מציפות אותך בכל מיני הצעות מבלבלות ומציעות מסלולים פתלתולים שבסופם תמיד לך זה עולה יותר.

ועל הדרך אני רוצה להצהיר שאני שונאת בנקים שלוקחים עמלות מטורפות על כל מיני דברים לא ברורים, וחברות אשראי שמצליחות תמיד לבלבל ולסבך אותי עם החשבונות שלהם, ומרגישה אבודה וחסרת ישע בעולם הזה שממציא כל הזמן עוד ועוד שיטות תקשורת שתמיד מסבכות הכול וגוזלות המון כסף וזמן, ובסופו של דבר אנחנו מוצאים את עצמנו בודדים, עניים ומבינים זה את זה פחות מאשר סבא וסבתא שלנו שסתם טלפון חוגה פשוט נראה להם חידוש מרעיש ושהצליחו לחסוך יותר כסף מאיתנו למרות שהרוויחו הרבה פחות.