פוסט טראומה

לילי שלי לא מגיעה היום הביתה, דיברתי אתה אתמול בלילה, היא נשמעה לי אומללה ואמרה שעצוב לה וקר לה.


היא בקושי סיימה טירונות וברור שהיא לא יכולה לעזור שם לאף אחד, אבל יש כוננות ולכן ביטלו להם את השבת ומחזיקים אותה ואת כל היחידה שלה בבסיס.


 


למרות כל ההבדלים בין מלחמת לבנון השנייה למבצע הזה אני כל הזמן מוצאת את עצמי נזרקת שנתיים אחורה ואני שוב לחוצה ועצבנית, סובלת מכאבי בטן ודקירות בגב –  סימן בדוק אצלי למתח.


מזה כשבוע כל הלחץ הנפשי של לפני שנתיים, המועקה שהצלחתי להדחיק ולשכוח מאז שנגמרה המלחמה הקודמת חוזר אלי כמו בומרנג – שלשול וסחרחורות וחוסר יכולת להתרכז.


הפעם מפציצים בדרום ולא פה אבל כמו בן אדם שסובל מפוסט טראומה אני חווה הכל כאילו על בשרי. האזעקות, הנפילות, החששות, הדאגה לילדים, הכל חוזר.


אני קצת מקנאת במי שמצליח לחיות בצורה מנותקת ולהסתפק פה ושם ברסיסי מידע, הרי את מה שחשוב באמת הוא ישמע ומה שלא חשוב נשכח בין כה וכה. ברור שיותר טוב להתרכז רק בחיים הפרטיים שלך ולא לחיות ממהדורת חדשות אחת לשנייה. אני מנסה, אבל זה אבוד, הפכתי למכורה לחדשות, מקשיבה להן כל הזמן גם כשזה נכנס באוזן אחת ויוצא בשנייה.


ברור שזה מיותר, הרי שמעתי כבר הכל ואין להם מה לחדש לי, ובכל זאת אני ממשיכ להיות מחוברת לחדשות. אני גם קוראת בבלוגים דעות וניתוחים ופרשנויות בעד ונגד ונכנסת לדיכאון מכל הברברת.


הכי מרגיזים אותי אלה שמתנגדים למלחמה בטענה, הצודקת לכשעצמה, שבאלימות אי אפשר לשנות כלום ושלא זו הדרך.


זה נכון כמובן, אבל מה כן?


מה עוד אנחנו יכולים לעשות חוץ מלקום להסתלק מכאן ולהשאיר להם את הארץ ריקה מנוכחותנו כמו שהייתה פעם, לפני יותר ממאה שנה? וגם אז הם בטח יבואו אלינו בטענות שלא השארנו להם גם את כל החפצים שלנו, ומה פתאום ארזנו איתנו קצת רכוש במזוודות?


אני כבר יכולה לתאר לעצמי אותם מתלוננים ששוב דפקו אותו ולמה לא השארנו להם מחסנים מלאי מזון, תעשייה פורחת, חקלאות משגשגת וחשבונות בנק גדושי דולרים?


הם חבורת פנאטים שניזונים מהשנאה אלינו וכל חיבוטי הנפש שלנו וייסורי המצפון שלנו על ההרג שאנחנו מבצעים בהם בטח מצחיקים אותם, אבל אם נהרוג אותם זה לא ישפר את המצב, לא יגרום להם להפסיק לשנוא אותנו, ותמיד יש את העניין של הילדים והנשים שפשוט נולדו לתוך המצב הזה ולא מגיע להם למות בגללו.


מצד שני גם לנו לא.


קראתי אצל כמה בלוגרים מעמיקי חשוב ורוחשי טוב שהמצב כואב להם כל כך עד שהם התחילו לחזור אחורה בהיסטוריה, עד לתחילת המאה העשרים ואפילו למאה התשע עשרה הגיעו כדי לנסות לשים את האצבע על הנקודה ממנה הכל התחיל להשתבש, מנסים למצוא איפה הייתה הטעות שטעינו ושבגללה אנחנו חיים כיום על חרבנו וכמובן שיצא מזה עוד ויכוח מלומד מאוד ומבלבל מאוד.


זה מעניין ומרתק אבל מה הטעם בזה? האם זה מה שמשנה, מה שעשינו או לא עשינו כהלכה לפני מאה וחמישים שנה? אנחנו חיים כאן ועכשיו, המצב לא טוב כיום ומה יעזור לנו להתחשבן עם העבר שכבר חלף?


כיום רע לנו, רע להם, ואיש לא יודע מה צריך לעשות כדי להרגיע את התבערה.

23 תגובות בנושא “פוסט טראומה

  1. כל מילה יקירתי,כל מילה
     
    ביומיים הראשונים צרכתי חדשות בכמויות,עכשיו הרבה פחות
    אבל זה לא חוכמה כי אני גר בצנטרום של הפיילה 🙂

    אהבתי

  2. יש הרבה דמיון בין המלחמות
    אולי הגורמים שונים אבל המהלכים דומים.
    אני לא מרגישה את הטראומה אך אני מבינה מה הם מרגישים שם בדרום, איך התקשורת עובדת עלינו, ואיך התקשורת מצליחה לעבוד על מי שלא הרגיש את זה אי פעם.

    אהבתי

    1. הרי גם את היית בצפון בקיץ לפני שנתיים, את בטח זוכרת איזה הרגשה איומה זו כשיורים עליך ואתה פוחד שהבית יהפוך למלכודת מוות.
      ובמה התקשורת משקרת?
      חוץ מזה שהם מדברים יותר מידי לדעתי הם מנסים להיות הוגנים ולעשות את העבודה שלהם כראוי ולפעמים מסכנים את עצמם תוך כדי כך.

      אהבתי

      1. אני זוכרת כל דבר ולכן אני מסוגלת להבין מה עובר עליהם. כי אם לא הייתי עוברת את זה הייתי אומרת אה, סתם, העיקר שאין נפגעים, אבל זה לא ככה, הפחד, המצור, חוסר האונים, לא הייתי יודעת אם לא הייתי מרגישה. מצד שני כעסתי על אלו שלא מבינים ויושבים להם בניחותא, היום אני מבינה גם אותם. התקשורת? מפריחה סיסמאות, עורף חזק, רוצים שהמבצע ימשך. אני לא מאמינה שמי שחי כך רוצה שהמבצע ימשך. אני עצמי שמעתי בזמנו איך אני ’רוצה’ שזה ימשך. וזה הדבר האחרון שרציתי. אבל פר כמעט שכנעו אותי.

        אהבתי

  3. מחזק. חכם ונכון. הייתי אומר שהוצאת לי את המילים מהפה אם לא היית חוזרת (מבלי לדעת כמובן!) על מחשבותיי ורשימותיי הרבות בשבוע האחרון.אני מקווה שהכל ילך בסדר עם החיילת שלך ויבוא על מקומו בשלום. אני מניח שיש המון אנשים שהמלחמה הזו באה להם בעיתוי ממש לא מזהיר – היא אחת מהם.רק בריאות.

    אהבתי

  4. בהמשך לתגובה שלך בבלוג של אורכי’ בעניין החתולים- , מכירה את השיר של ורד מוסינזון " על חתוילם ואנשים" ?

    אהבתי

  5. צורבת, אני מאד רוצה לשלוח לך מייל.
    אשמח אם תכתבי לי לאימייל שלי:
    <A target=_blank faraway99@gmail.comhref="mailto:faraway99@gmail.com">faraway99@gmail.com</A>
     
    המייל כבר כתוב כולו, ורק חסרה לי כתובת!
     
    (כן, אני יודעת שאמרת שאת לא רוצה חברי אינטרנט יותר. ובכל זאת? רק אימייל אחד אחרון ודי?)

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s