או בקיצור, לא היינו כבר בסרט הזה בקיץ של 2006?
טוב, יש הבדל כי אז היה חם והיום יורד גשם, אז כל המהומה הייתה בצפון, והיום בדרום, אז היה אז והיום זה היום, אבל חוץ מזה הכל די דומה.
אותם כתבים פטפטנים ופרשנים קשקשנים בטלוויזיה משבשים את לוח השידורים הרגיל וטוחנים וחופרים עד גועל נפש ושוב מראים אזרחים המומים שמככבים על כורחם במהדורת החדשות וכרגיל יש תלונות על מקלטים לא מוכנים או נעולים או גם וגם, שוב אזעקות וצבע אדום וילדים בוכים ובריחה של אוכלוסיה מפה לשם.
כמו אז מתחילים ביד חזקה ובעופרת יצוקה, מפגיזים ומשמידים ומחריבים וכולם אומרים אמן, חוץ מאלו שלא, שצועקים שהכל באשמתנו ורק בגללנו הם כאלה רעים (לפחות כולם מסכימים שהחאמס הם חולירות ושחבל שיש לנו שכנים איומים ומסוכנים כאלו) ומיד מתנפלים עליהם ואומרים להם שהם סמאלנים שחיים בבועה ואם היו נופלים טילים על תל אביב אז …
וכן הלאה וכן הלאה, הכל כמו שהיה אז.
אל תבקשו ממני לפסוק מי צודק ומי אשם ומה צריך לעשות, אין לי מושג. ובין כה וכה יש פה בחור נבון אחד שכתב כל מה שיש לי להגיד בנושא ועשה את זה הרבה יותר ממני.
כל מקרה כואב לי הלב על כל מי שנפגע, בעיקר על ילדים ונשים וסתם אזרחים תמימים, וחבל על הסבל והכאב והבזבוז של חיים ושל משאבים בשני הצדדים.
הם צודקים בצדק שלהם, אנחנו בשלנו, כל צד משוכנע שהצד השני הוא התגלמות השטן עלי אדמות ואני, אני רק רוצה שזה ייגמר סוף סוף ושהבת החיילת, הלוחמת שלי תגיע הביתה לשבת.
ראשונה
אהבתיאהבתי
😮
יופי לך.
😛
מצד שני נא לקחת בחשבון שזה לא ממש בלוג פופולארי ואין פה תור של מגיבים 😕
אהבתיאהבתי
נו, ומי קופץ בראש…
אני מקווה שהבת שלך תחזור מהר ובשלום.
אהבתיאהבתי
אמן, ושכל הילדים של כולם יחזרו הביתה בשלום >:D<
אהבתיאהבתי
הכל טוב ויפה צורבת יקרה עד שזה מגיע לנקודה שבה צד אחד רוצה לחסל פיזית, פשוטו כמשמעו, את הצד האחר ואני לא מתכוון לקבוצות ההזויות הימניות המשתייכות לעם ישראל אלא לרוב העם של הצד האחר אם לא כולו.
מאחר ואין לי כל כוונה לשאת ולתת איתם על הדרך בה הם יבצעו את זה, אני מין הסתם אנקוט בפעולות מנע כדי לא למצוא את עצמי שחוט על אם הדרך.
ואם פעולות המנע האלה משמען בלית ברירה היא אפילו לחסל אותם קודם – כך אעשה.
הלואי והיו דרכים אחרות אבל ניסינו הרי כבר למעלה ממאה שנה ולא בדיוק הצלחנו… ולרוב לא באשמתנו…
וזה בכלל לא שייך לימניות או לשמאליות – זה שייך ליצר הקיום הבסיסי ביותר, הרצון לחיות.
>:D<
אהבתיאהבתי
אתה מכיר את אשת הרב ההיא שבאה לבעלה בטענות למה הוא אומר לכל מי שבא אליו שהוא צודק ולא פוסק בצורה החלטית לפה או לשם?
ואתה זוכר מה ענה לה הרב? שגם היא צודקת.
אז אני בדיוק כמו הרב ההוא.
ברור שאנחנו צודקים שאנחנו רוצים לחיות ולשגשג וגם להם מגיע בדיוק אותו דבר ואם נוכל תוך כדי כך גם לחיות ביחסים טובים ולהיות שכנים נעימים זה לזה עוד יותר טוב.
איך עושים את זה?
אין לי מושג.
לא מבינה למה הם שונאים אותנו בלהט כזה ולא רואים איזה נזק הם גורמים לעצמם, לא יודעת איך להרגיע את המצב ולהתחיל לחיות פה בשקט, קצת מותשת מהריטואל הזה של הם ואנחנו והקרבות הלא נגמרים האלו, זה תלוי מעלינו מאז שאני זוכרת את עצמי …
רק רוצה שזה יפסק סוף סוף ונוכל להתעסק בחיים ולא במוות. 😕
גם באירופה עברו לגבולות פתוחים ושכנות טובה רק אחרי מאות שנות מלחמה, אולי גם לנו זה יקרה יום אחד.
אהבתיאהבתי
אל דאגה צורבת יקירתי – היום בו נדבר על חיים ולא על מוות בוא יבוא. הוא בלתי נמנע.
>:D<
אהבתיאהבתי
נדמה מאז שהפכנו לעם ישראל, אף עם לא נותן לנו מנוח. עד היום..:-(
אהבתיאהבתי
😦 למרבה הצער.
אהבתיאהבתי
זה לא לגמרי אותו הדבר. וכתבתי את זה אצלי.
ב- 2006 לא היתה דרישה ציבורית לצאת למלחמה. עכשיו היתה ממש דרישה כזאת. יורים עלינו ואנחנו שותקים ומבליגים. זאת היתה הטענה. אוקיי אז אנחנו לא מבליגים אבל זה מה יש. הם חזקים מאיתנו. גם פיזית וגם מוראלית. פיזית יש להם טילים שפוגעים ללא אבחנה, לנו אין טילים. אנחנו משתמשים בתורות לחימה ישנות. מוראלית הם פוגעים בנו ללא אבחנה בלי להתנצל ולהתקשקש. אנחנו כל הזמן מתקשקשים ומתנצלים. הציבור דרש את זה הציבור קיבל. כנראה היו סיבות להבלגה שלנו ואת זה לא מוכנים להבין. מלחמת ששת הימים לא תחזור.
אהבתיאהבתי
רק במבט לאחור נוכל לשפוט מה ואיך, מי צדק ומי טעה ואיך אפשר היה לעשות אחרת.
כיום אנחנו קרובים מידי לאירועים אבל לי אישית יש מן תחושת כבר ראיתי וכבר הייתי במקום הזה.
מעייף קצת.
אהבתיאהבתי
אני זוכרת ב-2006 יצאתי נחרצות נגד המלחמה ופרסמתי המון פוסטים בתוך המלחמה. לצערי צדקתי כמעט בכל דבר. המלחמה ההיא לא היתה מוצדקת. המלחמה הזאת כן. אבל יש עדיין בעיתיות עם התקשורת וההתחשבות באויב. כך לא מנצחים מלחמה ולא מגיעים להשגים. כשיונית לוי אומרת 3 הרוגים לעומת 350 ומשתמשת בטרמינולוגיה חפים מפשע יש כאן בעיה. היא לא אמורה לנקוט שום עמדה. אנחנו בבלוג כן.
אהבתיאהבתי
גם אותי מטריד הדמיון בין אז ועכשיו, בעיקר השינויים האיטיים אך ברורים במצב הרוח הכללי. בהתחלה היה לי הרושם שהפעם מדברים פחות ומוכנים יותר, אבל החל מאתמול נדמה לי שמדברים אצלנו הרבה יותר מדי, בנוסחאות מאד מוּכָּרות, ולא בחוכמה יתרה.
כל מי שתקוע בתוך זה הוא מסכן, וזה כולל גם את מי שסופגים קסאמים וגראדים בלי לדעת מתי ומאיפה זה ינחת עליהם, וגם את אותם פלסטינים עזתים שלא אשמים בכלום (והרי לא כולם שם אשמים), ושאין להם אף אחד שבעצם דואג לאינטרסים שלהם.
אבל הצעות אופרטיביות לא ממש יש לי (חוץ מההצעה הקבועה לדבר פחות, לחשוב יותר, ולבדוק כל הזמן אם יש אפשרות להגיע לאיזה משא ומתן) – ולכן אני נזהרת בדברי הביקורת שלי: ביקורת בלי הצעות מעשיות נראית לי לא מועילה.
מקווה שהבת תחזור לשבת, בהחלט!
אהבתיאהבתי
לא לקשקש את עצמנו לדעת ולחשוב לפני שעושים משהו זו עצה טובה לחיים בכל מצב.
וגם להיות בבית במזג אויר כזה ולא לשחק אותה גנרלית
😕 אבל את זה אסור לי להגיד כי זה מעצבן אותה.
מוזר, למרות שהפעם זה בדרום ולא אצלנו אני עדיין לחוצה ומרגישה נורא וקופצת מכל רעש וגם הבטן כואבת… 😦
החיים במדינה הזו ממש לא טובים לבריאות.
אהבתיאהבתי