ומה אתם חושבים על זה?

תמיד חשבתי שאני שמלאנית, שאני בעד שלום והסכמים ופשרות ונגד הקיצוניים האלו מהימין. המון שנים הייתי מאלו שמצביעים לעבודה ולמר"צ והייתי נגד התנחלויות, וקיפוח הזכויות של הפלסטינים.


מאז ומעולם הייתי חילונית אדוקה ונגד כפיה דתית ופאנטיות מכל סוג, ואני רואה את עצמי כבן אדם נאור ומודרני וכל זה, ואני עדיין כזו בעצם, אבל בזמן האחרון המציאות התחילה להכניס לי כאפות שקצת ישרו אותי למרכז.

זה התחיל עם ההתנתקות שלא ממש עבדה ואיך שלא תסתכלו עליה יצאה כישלון מהדהד, והמשיך עם מלחמת לבנון השנייה שזעזעה אותי כהוגן.


עברתי פה המון מלחמות, קשות מהמלחמונת הזה, אבל פתאום מצאתי את עצמי לתדהמתי, רעיה ואם בישראל, אישה במיטב שנותיה ואזרחית הגונה ומיושבת בדעתה כשאני רועדת מפחד בדרך לעבודה ותוהה אם מותר להמשיך לנהוג כשיש אזעקה,  יושבת במקלט ושואלת את עצמי מתי יפציצו את בית המלאכה שאני עובדת בו ומתפללת שלא תפגע פצצה במפרץ חיפה ותעיף את כל אזור התעשייה לאוויר, מזהה נפילות של קטיושות  ומסתכלת בעיניים המומות בחיפה מופצצת בעוד צבאנו החזק חוטף על הראש מחבורה קטנה וחצופה של טרוריסטים.


והנה, היום קראתי בפורום (שבדרך כלל עוסק בדברים אחרים) את הטקסט הימני הבא ולתדהמתי מסכימה עם כל מילה למרות שהבת שלי משוש חיי משרתת בחיל קרבי והבנים היקרים שלי עומדים ללבוש גם הם ללבוש מדים ממש בקרוב.

איך הגענו למצב שהצבא שלנו הוא גורם כמעט-פוליטי, המפעיל לחץ שלא להתמודד צבאית; שבורח מעימות בכל החזיתות, למשל הסורית, כאשר בכירי הצבא לוחצים על הדרג הפוליטי להיכנס למשא ומתן עם סוריה, כולל החזרת רמת הגולן, העיקר לא להילחם. איך הצבא שלנו איבד את ה"קילינג אינסטינקט", שהיה פעם למפקדיו, חדורי הביטחון העצמי, שהשמידו את חילות האוויר של צבאות ערב כבר על הקרקע ב-1967?


 


איך קרה שהצבא חושש אפילו מעימות מוגבל עם כנופיה קטנה של טרוריסטים לא ממש מאומנים, לא בלבנון אלא ברצועה הזעירה של עזה, ולוחץ להמשך הרגיעה בכל מחיר, אפילו במחיר ריבונות חלקית סביב הרצועה, במחיר השפלתנו, ובמחיר הקרבת האזרחים? מאת ד"ר גיא בכור איך אפשר להסביר את העובדה המדהימה, שצה"ל הגדול שלנו, המהולל והאהוב על ידינו, בורח מעימות בעזה כמו מאש? שהוא מתפלל כל בוקר שה"רגיעה" תימשך, ואולי הארגונים הפלסטיניים לא מתכוונים למה שהם אומרים?


 


הרמטכ"ל הנעלם רב-אלוף גבי אשכנזי, זה שאמרו שהפך את צה"ל למשהו אחר לגמרי, מצוטט כאומר שאין להיכנס לעימות בעזה כמעט בשום מחיר. בעצם צה"ל לא השתנה, ובדיוק כמו במלחמת לבנון האחרונה הוא פשוט לא רוצה להילחם. צבא פציפיסטי. בלית ברירה שלחו אז את חיל האוויר לעשות את המלאכה מול חיזבאללה המחופר בשיטת הווייטקונג, למרות שלמטכ"ל היתה תוכנית מגירה מפורטת כיצד להתמודד במלחמה מול חיזבאללה יבשתית. כיום, בלית ברירה שולחים את חיל האוויר לתקוף בעזה, בתגובה שבלונית, מפוהקת, ללא שאר רוח, ללא חשיבה, ללא שום תכנון. אז, כמו היום, זה לא הצבא ששומר על האזרחים, אילו האזרחים ששומרים על הצבא, שחייליו מאופסנים בקסרקטינים כמו חיילי שוקולד שמורים היטב, ואם חלילה בסיס טירונים ניזוק מקסאמים, אז מפנים אותו פנימה. אך את האזרחים, כמובן, משאירים בשטח.


 


בשיח הישראלי חיילים הרוגים שווים יותר מאזרחים הרוגים, ולכן נזהרים בהם יותר. אבל זהו "צבא ההגנה לישראל", לא "ישראל להגנת הצבא", הלו? מישהו שוב התבלבל שם! איך הגענו למצב שהצבא שלנו, כן, צה"ל של כולנו, הוא גורם כמעט-פוליטי, המפעיל לחץ פוליטי שלא להתמודד צבאית; שבורח מעימות בכל החזיתות, למשל הסורית, כאשר בכירי הצבא לוחצים על הדרג הפוליטי להיכנס למשא ומתן עם סוריה, כולל החזרת רמת הגולן, העיקר לא להילחם. איך הצבא שלנו איבד את ה"קילינג אינסטינקט", שהיה פעם למפקדיו, חדורי הביטחון העצמי, שהשמידו את חילות האוויר של צבאות ערב כבר על הקרקע בשנת 1967.


 


איך קרה שהצבא אפילו חושש מעימות מוגבל עם כנופיה קטנה של טרוריסטים לא ממש מאומנים, לא בלבנון אלא ברצועה הזעירה של עזה, ולוחץ להמשך הרגיעה בכל מחיר, אפילו במחיר ריבונות חלקית סביב הרצועה, ובמחיר הקרבת האזרחים. איך כל זה קורה לנו, על מליארדי השקלים שאנו משקיעים בצבא בשנה. מדוע הביצועים שאנו מקבלים כל כך ירודים בחוסר המעוף שלהם, בינוניים, עם מטכ"ל מפוהק, מפונק, שמן מתקציבי ענק, שלא רוצה להתאמץ יותר מידי, ללכלך את הידיים, בדרך אל האזרחות ומנכ"לות בארגוני הסקטור הפרטי. איך קרה שצבא המתוקצב בלא פחות מ- 50 מיליארד שקל בשנה (2007), כאשר התקציב הזה אינו כולל את תקציבי המוסד, שב"כ, פיקוד העורף, משמר הגבול וסיוע לתעשיות בטחוניות במשבר, המסתכמים בעוד כמה מיליארדי שקלים, צבא כזה אינו פועל? תשאלו בשביל מה אנחנו משקיעים סכום שהוא 17% מהתקציב הלאומי שלנו, על אי-עשיה, ואפילו על אי-הרתעה? האם לא חבל על הכסף?


כדי להבין את התוצאה המחרידה הזו, יש לרדת לסיבות, ואילו כמה מהן:


 


 * עודף משפטיזציה גמר את היוזמה העצמית בצבא. למה להסתכן אחרי המלחמה בועדות חקירה מבזות בנוסח וינוגרד ואגרנט, בעריפת ראשים, ובסיכון הקריירה כולה. והרי כל עימות יגמר ממילא בוועדת חקירה, כיוון שיהיו נפגעים. בג"ץ של אהרון ברק, כאשר זה הכריז שהכל שפיט, גמר את הצבא. שום מפקד בכיר לא יקח עוד סיכון, ההיפך כולם מסתתרים מאחורי היועצים המשפטיים. האם "אמא" מרשה להפציץ בעזה, או לא. מי ששולט היום בצבא אינו הרמטכ"ל אלא היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, שהכריז כבר כי מלחמת לבנון האחרונה היתה "מלחמה משפטית", ובמלחמה כזו אסור להמר, אסור להפתיע ואסור להציג גאונות צבאית.


ממילא הדרג המשפטי צריך לאשר זאת קודם. בג"ץ ניצח את הצבא, ובעצם בג"ץ ניצח לנו את הניצחון.


 


* רסן של ארגוני "זכויות אדם" שמטרתם אינה בהכרח טובת ישראל, הקיף את הצבא שלנו בשני העשורים האחרונים, הם מגייסים כספים בחו"ל ומתפרנסים מלזנב בצבא מבפנים. כולכם מכירים מי הם ארגונים אלה. באכיפת בג"ץ האפקט שלהם בגימוד הצבא היה, מתברר, מרתיע, ואפילו קטלני.


 


* דעת הקהל בישראל רואה היום הכל דרך הפריזמה של הנפגעים. עבורה זה הפך להיות המדד היחיד להצלחה או לכישלון צבאי, ולכן הצבא אינו רוצה להיכנס למלחמה או לעימות, מתוך ידיעה שבמלחמה יש נפגעים, מה לעשות. הצבא אינו פוחד מן האוייב, הוא פוחד מן האימהות, מהטוקבקיסטים הצווחניים, ממשפט הרחוב, מכרמלה מנשה, מכתבי התקשורת, שבשבילם להביא ראש של אלוף זה הישג אישי. עבור החברה הישראלית של היום, אם יש קורבן אחד, הפסדנו במלחמה, כפי שיש גלעד שליט אחד.


הכל נעשה בפריזמה של הפרט הלוחם. במלחמת ששת הימים, שנתפסת עד היום כנצחון מזהיר, נהרגו לנו בתוך ששה ימים כ- 800 חיילים. במונחים זה היום, התקשורת היתה מכתירה את המלחמה הזו כ"שואה" וכתבוסה נוראה. אנו מדווחים מיד על כל הרוג, והידיעה הזו משודרת במהלך יום שלם, וכך נוצרת דמורליזציה ותחושת הפסד נורא.


במלחמת ששת הימים המתינו עם הידיעה על ההרוגים עד לסיום המערכה, לא קרה כלום. צה"ל יודע זאת. הוא לא מעוניין לפתוח במערכה צבאית כלשהי, קטנה או גדולה, כי הוא יודע עם מי יש לו עסק, לא מבחינת האוייב, אלא היריב שבפנים, הצרחות שיקומו כאן, אם יש נפגעים, חלילה.


אוהו.. כאשר אנו מצפים לאפס נפגעים. נפגע אחד – הפסדנו. צה"ל פועל היום על מזעור נזקים ותבוסות, לא עוד על שיטת ההישגים והנצחונות. האוייב קלט את התכונה המוזרה הזו שלנו, והוא מנצל אותה, כמובן, כך עשה נסראללה במלחמת לבנון האחרונה, כאשר מיהר להכתיר את העימות כניצחון שלו, ואנו, מתוך תחושת הכישלון הפנימית, אמרנו אחריו – "אמן".


 


* תהליך הפרטה נפשי, שעברה בעשור האחרון החברה הישראלית, ולא לחיוב. עודף של אינדיבידואליזם הרסני, כאשר רק הפרט מעניין אותנו, ולא עוד המדינה, או הצבא. המונחים פטריוטיות ואהבת המולדת נתפסים ככינוי גנאי בשכבות רחבות, והצבא נתפס כלא רלבנטי, נצלני, כובש ומטומטם. אין זה תהליך ישראלי מקורי, יבאנו אותו כרגיל מאמריקה. שם התהליך של אנטי-מיליטריזציה בתקשורת ובקולנוע החל בעקבות מלחמת קוריאה, ואחר כך מלחמת וייטנאם.


הצבא נתפס כרע, מיותר וקטלני. החלה בכך הסידרה מ.א.ש, שעשתה זאת בזהירות (1972-1983, הסרט במקור 1970), כאשר המתנתחים והרופאים בזמן מלחמת קוריאה עושים צחוק מן הצבא, אם כי בתמימות שובת לב, ומאוחר יותר בצורה הבוטה והנוראה ביותר, המחזמר ואחריו הסרט – שיער (1979, במאי מילוש פורמן). אה? כמה כיף להיות בעד השלום והפיוס בעולם! עם השיער המגודל וסימלי השלום. אחח, איזה כיף במחנה הזה, וכמה לא בוגר, ולא אחראי.


מי מאיתנו לא דמע כאשר ברגר הצעיר שבסרט נהרג בוויטנאם, ואז הסצינה המזעזעת של תחיית המתים, על מצבות האינסוף של בית הקברות, בוושינגטון הבירה. זה היה באמריקה בשנות השבעים של "ילדי הפרחים", ואלינו כפרובינציה מרוחקת וקרתנית זה הגיע עם ההתבוססות בלבנון בשנות השמונים והתשעים.


כמה מצמרר היה לשמוע את ראש הממשלה יצחק רבין שר את שיר לשלום, שנכתב בהשראת "שיער" דקות אחרות לפני שנרצח. הקהל שלו לא רצה עוד מלחמות וצבא, הוא רצה הסדר שלום בכל מחיר. בכל מחיר, אפילו של השמדתנו.


ישנם ציבורים שלמים שכבר מתנתקים אט אט מן הצבא וכל מה שהוא לכאורה מסמל, כך ששכבות לוחמות חדשות נכנסו כיום לבצע את העבודה, בעיקר הציונות הדתית, שמאוד בולטת במימד הצבאי, ועולים חדשים, שעבורם זהו מסלול של מוביליות חברתית. הרמטכ"ל יודע את כל זה, ואין הוא מעוניין לפתוח הכל מחדש כמו במלחמת לבנון האחרונה או הבוץ הלבנוני במשך 18 שנה לפני כן, בעקבות טפשות של פוליטיקאים שהנהיגו אותנו אז. הוא יודע ששקיעה במחנות הפליטים בעזה תפנה את החברה מחדש נגדו ונגד צה"ל, ותזרוק את הצבא למוקד זעם ציבורי ותקשורתי מחודש.


הוא יודע שהישראלים יקריבו את שדירות, את אשקלון ועוד, העיקר שהבורסה והרווחים האישיים יעבדו. הצבא יודע שאין לו גיבוי אמיתי בעורף. בישראל של היום, של רק "אני" ו"אני" ולעזאזל הסולידריות החברתית, מבלי שאותם ישראלים מבינים שהיום זו שדירות מחר זו תל אביב.


תקשורת צמאה לטרף, אפס נכונות לנפגעים, אינידיבידואליזם מתאבד, הטובים שעוזבים החוצה את הצבא בשל איבוד היוקרה, ומשפטנים טורפים שמחכים בפינה – אלא מונעים מצה"ל לפעול.


לא חיזבאללה ולא חמאס. צה"ל של היום אינו מסתכל קדימה בחשש, הוא מסתכל אחורה, לעורף, בחשש הרבה יותר גדול. החשש הגדול ביותר שלו שהוא ישאר פשוט – לבד. צה"ל אינו עוד "צבא העם". הוא הצבא שפוחד מן העם. מי שגוזז את מחלפותיו של צה"ל אינו האויב, אילו אנו עצמנו. אלא שכאן זו לא אמריקה הגדולה, כאן זה המזרח התיכון, שמחכך ידיים בהנאה לנוכח תהליך ההרס העצמי וסירוס הצבא הגדול באיזור. הם כבר לא צריכים לעשות את העבודה. אנו כבר עושים זאת בעצמנו טוב יותר – עבורם.

29 תגובות בנושא “ומה אתם חושבים על זה?

      1. לא עצוב להגרר ימינה.
        עצוב מה שקורה.
        שנעשינו פחדנים כמו שהיינו באירופה. לא בשביל זה הקמנו מדינה.

        אהבתי

  1. כתבה אכן מצמררת בדיוקה.
    ד"ר גיא בכור יודע בדיוק על מה הוא מדבר וכדאי להתחבר לאתר שלו. יש שם לעיתים הארות מסמרות שיער.
     
    יחד עם זאת צריך לזכור שלא תמיד נמצא גלגל הענק של החיים למטה. הנה אוטוטו הוא עומד לעלות….
     
    לכן אולי חבל לבכות על העבר ועל ההווה, אבל חובה לצפות ולדחוק לעתיד.

    אהבתי

  2. אני מוכרח לומר שגם אני הייתי בשמאל
    עד בערך האינתיפדה השניה
    כמוך ,ההתנתקות ומלחמת לבנון השניה הביאו אותי למרכז והחמאס ותעלוליו מביא אותי עוד יותר ימינה,עדיין במרכז,אבל אם זה ימשך ככה ,השמיים הם הגבול:-)
     

    אהבתי

    1. תמיד טענו שבגללנו העקשנות שלנו הערבים נעשו קיצונים אבל התהליך הזה עובר כנראה גם עלינו.
      הם מקצינים אותנו, אנחנו אותם…
      מתי יהיה לזה סוף?

      אהבתי

    1. "כוח לא פתר אף סכסוך בעולם"? אז איך נפתרה בעיית הנציזם?

      מר איתמר, כנראה שבחבר’ה שלך זה קול לדבר ככה ואם עדיין לא הגעת לגיל 18 אז לא נורא, אבל אם את אתה אדם בוגר רצוי שתסתכל על המציאות ללא דיעות קדומות

      אם היו משתמשים בכוח מול הנאצים בזמן היו ניצלים 6 מליון יהודים ועוד נדמה לי עשרות מליונים מכל האומות כמעט

      שלך, פרנץ

      אהבתי

  3. צורבת, כפי שנאמר, הכל קרה מאוחר מידי, ויותר מידי. אם הנסיגה הייתה קוראת בזמן, היא הייתה קטנה יותר, ויעילה יותר. אנחנו כעת במצב שהפתגם העתיק מתאים לו, כשתפיש אחד מקלקל, עשרה חכמים לא יתקנו.
    השאר היא דמגוגיה ריקה.

    אהבתי

    1. אני מניחה שאת צודקת אבל עכשיו אין טעם לבכות על טעויות העבר אלא לתכנן את העתיד וגם פה אנחנו נכשלים והחשבון בוא יבוא ומי שישלם אותו יהיו הילדים והנכדים שלנו 😕

      אהבתי

      1. אגב, הילדים שלנו כבר משלמים. מה לעשות? זאת הבעיה, אני לא רואה מנהיגים מי יודע מה בראשי מפלגות. אולי הם נדחקים אחורה על ידי כל מיני לא מוצלחים.

        אהבתי

      2. :-oאיזה מוצלחים? מי שבאמת מוצלח בורח מפוליטיקה כמו מאש.
        נשארים רק עסקנים קטנים ופחדנים, עורכי דין וסוכני נדלן שרואים רק את חשבון הבנק שלהם וחושבים רק איך לעשות לביתם ולא איך לעשות משהו לטובת הכלל.
        😦

        אהבתי

  4. שלום לך "צורבת"
    למרות שאני ימני בדעותי בד"כ (אני לא אוהב שיוך כוללני, באופן עקרוני) אני חושב שהמצב רוח שלך, והפסימיות של גיא בכור קצת מוגזמים.
    אם בוחנים את הסך הכולל של המאזן בינינו לבין שכנינו המצב טוב הרבה יותר מאשר לפני עשר שנים.
    הגורמים לזה הם רבים ולא כולם תלויים בנו, למלחמת ההתשה הזו יש שני צדדים, והצד השני כבר מאד עייף.
    ראית את הראיון של מחמוד אזהאר בחדשות 10?
    לדעתי למרות הטענה השמאלנית הנדושה כי לא פותרים סכסוכים בעזרת כח, ההסטוריה הוכיחה שסכסוכים נפתרים רק כאשר לשני הצדדים ברור כמה הם מפסידים מהסכסוך ושאין לאף אחד מהם את היכולת להכריעו ורק אז נהיה שקט לכמה שנים.
    והיום, אני חושב שיותר מאי פעם הצדדים קרובים אל ההבנה הזאת, כאשר הצד הפלשטיני חש זאת על בשרו.
    תקוי לטוב ובעזרת ה’ גם יהיה טוב.
    נ.ב. בעיני רוב הטענות השמולאניות הן תוצאה של נאיביות מוחלטת.

    אהבתי

  5. נ.ב.
    המצב שגיא בכור מתאר, לא שונה כמעט במאום מהמצב בעבר, ההיסטוריה חוזרת על עצמה בדיוק כמעט מוחלט ללא כל חידושים משמעותיים.
    ולכל מי שאין לו סבלנות כדי לחכות לסוף הסיפור, שיסע לו למקום שקט יותר.
    דברים כאלה דורשים זמן בעיקר כשבצד השני ישנו ציבור עם תרבות חייתית כל כך, ונבערת כל כך.
    לדעתי אנשים מסוג המגיבה הקודמת, גם אם היו נופלים בשבי הקניבלים היו מנסים לשיר להם שירי ערש.
    החברה פשוט לא שמים לב עם מי הם מתעסקים.
    ואין הכוונה להכליל חס ושלום, אין ספק שיש שם גם אנשים נפלאים, אלא שהכתוב על הרוב ידבר, או לפחות על הרוב הפעיל.

    אהבתי

  6. איתמר סול, למיטב ידיעתי החמאס קורא לשדרות ולאשקלון "התנחלויות" והן לא נמצאות בגדה.
    אז כנראה שלא הכל קשור בגדה…
    עד מתי תימשך הטמנת הראש בחול?
    יש כאלה שרוצים לחסל אותנו, לזרוק אותנו לים, והם לא מתביישים לומר את זה.
    "הקם להורגך השכם להורגו".

    צורבת, ד"ר גיא בכור הוא מזרחן ידוע, באתר שלו (חפשי בגוגל gplanet‎‏)‏ יש ים של חומר מעניין והוא לאו דווקא ימני.

    אהבתי

    1. מפליא אותי שרק עכשיו גיליתי את ד"ר גיא בכור.
      הדעות שלו מרתקות ואני שמחה שמצאתי אותו.
      חבל שהוא לא הולך לפוליטיקה במקום חבורת השקרנים והנוכלים שיושבים כעת בכנסת.

      אהבתי

  7. וואי זה כ"כ נכון כל מה שכתוב שם וזה פשוט חבל שאין יותר מודעות לזה בקרב הישראלים.. המדינה שלנו פשוט במצב גרוע..

    אהבתי

    1. זה בדיוק מה שאני חשבתי כשקראתי את זה, כאילו מישהו הצליח לנסח בצורה ברורה את התחושות והמועקות שמציקות לי מזה זמן רב.
      המצב לא טוב אבל עדיין יש זמן לתקן, אני מקווה שזה יקרה.

      אהבתי

  8. אני מבינה את התיסכול והצער, אבל לדעתי הציפיה שצבא יביא פתרון היא ילדותית ולא ריאלית.  היא שייכת לדור הקמת המדינה, אבל נוכחנו שוב ושוב שכוח צבאי לא יכול לפתור בעיות תרבותיות או דתיות.
     
    שאלת למעלה בתגובות מה הפתרון.  אני מאמינה שיש פתרון, רק לא רואה אותו מתיישם.  גאנדי (ההודי) הוביל תנועה של התנגדות לא-אלימה, שכללה תפיסה מחשבתית חדשה ושונה ממה שמקובל גם היום.  המטר העיקרית שלו לא היתה לסלק את הבריטים מארצו, כמו שנהוג לחשוב, אלא ליצור תרבות הודית חדשה – עצמאית ונטולת אלימות.
    אני מתקשה לראות את ישראל מיישמת את הגישה הזו, אבל לא רואה דרך אחרת.  וזו הסיבה העיקרית שעזבתי…
     
    מאחלת שקט.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s