לא להאמין אבל הילדה הקטנה שלי לילי שלנו גמרה את הטירונות וקיבלה רגילה.
היא הגיעה הביתה לעשרה ימים ומהר מאוד המצב חזר להיות מה שהיה לפני הצבא כשהיא גרה בבית והיו מריבות וכעסים ומתחים.
אני אוהבת אותה בכל ליבי, באמת, אבל לפעמים היא פשוט משגעת לי את השכל. כשהיא לא בבית אני מתגעגעת ודואגת, אבל ברגע שאנחנו גרות יחד באותו הבית כל הדברים שמרגיזים אותי בה חוזרים לעצבן אותי.
יש לנו הרבה דברים באופי שדומים – היא אחרי הכול הבת הביולוגית שלי ואנחנו חולקות אותם גנים – אבל לפעמים היא פשוט מוציאה אותי מדעתי.
היכולת שלה לרבוץ יום, ועוד יום, ועוד יום, על הספה ורק לראות טלוויזיה בלי לעשות שום דבר נוסף מטריפה אותי. בסדר, היא ברגילה, והייתה לה טירונות קשה בקרקל, אני מבינה, אבל בגלל זה החדר שלה צריך להיראות כאילו ארון הבגדים שלה התפוצץ והתפזר מסביב?
ולמה כל כך קשה לה להרים טלפון לסבתא? ולהפעיל מדיח זו לא עבודה כל כך קשה? ומה, יקרה לה משהו אם היא תדבר ותסביר מה קורה איתה בלי שאצטרך לחקור אותה?
נו טוב, מילא, לזה כבר התרגלתי, אבל פתאום צץ בחור, עוד אחד!
לפני הצבא היה לה חבר והם נפרדו, אין לי מושג למה, היא לא מספרת לי כלום, אבל היא אמרה שבטירונות אין לה ראש לבחורים והיה שקט כמה חודשים, ופתאום, הבחור הזה!
גם הוא חייל בנח"ל וגם הוא ברגילה. הכירה אותו בתנועה, הוא גר בדרום ובא אליה ממש מרחוק במקום להיות בבית עם ההורים. דווקא בחור נחמד, אבל אני לא ממש מכירה אותו, ופתאום הוא גר אצלנו שלושה ימים. ביום הראשון היא אמרה שהוא סתם מישהו מהתנועה שמבקר אצלה והוא יישן על הספה, אפילו הבאתי לו שמיכה, ובסוף הוא ישן אצל הילדה בחדר.
בסדר, היא עוד מעט בת עשרים, אבל היא עדיין הילדה שלי … זה מביך ולא נעים שלא לדבר שהג'ינג'י ממש נטרף מהקטע המביך הזה – מה זה? כל הנח"ל צריך לעבור במיטה של הבת שלי? שואל אותי האבא שלה ומביט בי בזעם כאילו שאני ארגנתי את העניין, תמיד הוא מאשים אותי בדברים האלו – ומה שהכי מעצבן זה שאין לי מושג מה בדיוק קורה אצלה, הוא חבר? הוא סתם אחד שבא וילך? איך להגיב בטבעיות שבחור שישן עם הבת שלי מסתובב לי במטבח ומספר לי איך סבתא שלו מכינה אורז פרסי?
מילא, הייתי מנומסת וחברמנית ואני מקווה שיביא מתכון בפעם הבאה שיגיע, אם יגיע.
ברור לי שהיא כבר כמעט בוגרת ויש לה חיי מין והכול, אבל הייתי מעדיפה שזה לא יהיה אצלי בבית, למרות שהיא בקומה למטה ואנחנו למעלה, וחוץ מזה אני לא מבינה איך הם מסתדרים במיטת יחיד? טוב, זו בעיה שלהם.
אולי אנחנו שמרנים ולא ליברלים, (ההורים שלנו היו גרועים יותר), אבל למרות שאנחנו שותקים כל העניין הזה די מביך אותנו, ומה האחים שלה – בעיקר צץרץ – אומרים, עדיף שלא אספר, ויש גם את ההורים שלי שגרים לא רחוק מאיתנו ונעלבים שהיא לא באה לבקר…
פולנים, נו…
ואם מישהי יודעת על משהו מביך יותר מאשר לפתוח בבוקר את הדלת של חדר השינה של הבת שלך כדי להגיד לה שאת הולכת לעבודה ולתפוס אותה עם בחור במיטה (איזה מזל שהוא היה עם תחתונים) שלא יספר לי, יש דברים שאני פשוט לא רוצה לדעת!
>:D< צורבת יקרה
אילו צרות של ילדים בגיל ההתבגרות. מניסיוני, רבים עם הילד שהכי דומה לך. גם אצלי זה ככה, אני רבה עם האמצעי כל הזמן מפני שהוא מאד דומה לי. והוא בן.
לתפוס את הבחור במיטה של הבת זה מביך? את יודעת מה יותר מביך? לשמוע את הרעשים מהחדר של הבן. נורא לא נעים.
בהצלחה עם גיל ההתבגרות, והכי חשוב שתשתמש באמצעי מניעה
ברני
אהבתיאהבתי
אני כבר רצה לקנות אטמים לאוזנים 😛
כל פעם שבעלי מתרתח על העניין הזה אני שואלת אותו אם הוא זוכר איך זה היה להיות בגילה ואם הוא היה מעדיף שהיא תעשה את זה באוטו כמו שאנחנו עשינו… זה כבר משתיק אותו 😉
אהבתיאהבתי
יותר מביך מזה: שאמא שלך נכנסת לחדר שלך בבוקר להגיד לך שהיא הולכת לעבודה ותופסת אותך עם בחור במיטה.
את בטוחה שהבת שלך ואני לא חולקים קצת גנים? כי לפני טרליון שנים הייתי בדיוק כמוה. לפחות היא באה הביתה: איפה שבטוח ומוגן. והבאלגן? יעבור. וההורים? שישארו בפולניותם. והבחורים? יתמעטו לכדי אחד. כי ממה שקוראים כאן יש לה דוגמה טובה לזוגיות בבית וזה בדרך כלל מה שקובע. ואת? תמשיכי למרוט שערותיך. ובעלך? יסתובב אלים ועצבני עוד כמה שנים. וזה יעבור עד הנכדים.
אהבתיאהבתי
אולי אני צריכה לבקש ממנה להשאיר לי צעיף קשור לידית כדי שאדע לא להתפרץ פנימה 😛
בסוף גם זה יעבור ואני אהפוך לסבתא מאושרת וגם אז בטח אמצא סיבה לקטר 🙂
אהבתיאהבתי
אני לא מובכת בקלות. אני נובחת בקלות אבל זה לא אותו הדבר. (נובחת קצת) קלי קלות. (מכשכשת בזנב).
אהבתיאהבתי
גם היא בכלל לא התרגשה, הבחור, נדמה לי, היה יותר מפודח ממנה 😛
אהבתיאהבתי
אוי אוי אוי
זה לא פוסט שעושה טוב ללב שלי:-)
הילדה שלי אומנם רק בת 15
אבל מעכשיו אני לא רוצה לשמוע שום דבר על מין !
את שומעת,שום כלום
לו אני האבא של בתך הייתי תופס את הבחור והופס מכל המדרגות
אוי אוי אוי, אסון אסון ילדות מתבגרות
אהבתיאהבתי
😛 ידעתי שתגיב ככה 😛
הג’ינג’י מתחיל להתרגל למרות שעדיין…. משום מה לי זה מפריע פחות, עדיף שתהיה בבית ולא בחוץ ושתכיר כמה בחורים לפני שהיא מחליטה על אחד.
יש לך עוד שנה שנתיים עד שזה יתחיל, תתכונן.
אהבתיאהבתי
מזל שאצלי שני הבנים חיים באותו חדר. כך שהם לא מביאים לי בחורות הביתה. מסתבר שלכל חיסרון יש יתרון.
אהבתיאהבתי
😛 מצד שני נדמה לי שכשמדובר בבנים זה פחות נורא, לאבא בטח.
אכשהו כשזו בת זה מעיק קצת יותר.
אהבתיאהבתי
דווקא עשית לי כייף על הלב. הנערה נשמעת אחלה, מעשיה עוד יותר אחלה, ההורים ממילא יתעצבנו ולא חשוב מה הילדים יעשו – אם היא לא היתה מביאה בחורים הביתה בטח היית מודאגת עד הגג, לא? כך לפחות את יודעת שחם לה…
חיבוק ענק לך ולה>:D<
אהבתיאהבתי
כל מה שאני התביישתי לעשות היא עושה בלי בעיות 😛
דווקא הבנים מפתיעים אותי, ביישנים כאלו, בסוף נצטרך לעשות להם שידוך.
אהבתיאהבתי
לא נעים לי להגיד לך אבל נורא צחקתי. קודם כל צחקתי כי את כותבת מצחיק, אין מה לעשות. (הקטע עם כל הנח"ל במיטה של הבת שלי, היה כ"כ מצחיק שקראתי מהר לבעלי והקראתי לו את זה) ודבר שני צחקתי מהזדהות. כי נורא כייף לדעת שאצל כולם זה אותו הדבר ואנחנו לא בית כזה מטורף כמו שלפעמים אני נוטה לחשוב. אמנם הבת שלי עוד לא הביאה בחורים לישון אצלה,
וטוב שכך כי היא כולה בת 16, אבל הבן שלי כבר הביא בחורות. ואני יכולה להגיד לך מנסיוני שעשינו הסכם, שכשישנה אצלו בחורה הוא מודיע לנו מראש או משאיר פתק שלא יעשה פאדיחות כמו לפתוח לו את הדלת.
ובנימה קצת יותר רצינית? עדיף שזה קורה בבית. ותשמחי שהיא מרגישה מספיק נוח לישון עם בחור בבית, אולי אתם מרגיישים שמרניים אבל כפי הנראה נתתם לה תחושה מספיק טובה של ביטחון בכם בשביל לעשות את זה. בכל מקרה לדעתי עדיף שהם ישנו בבית מאשר יעשו את זה שמושב האחורי של האוטו באיזה פרדס. לא?
אהבתיאהבתי
ללא ספק עדיף שהיא עושה מה שהיא עושה בבית ולא צריכה להתגנב.
אני אאמץ את שיטת הפתקים ואל תדאגי – כל בית משוגע קצת בדרך שלו.
אף אחד לא חי חיים נפלאים והרמוניים כמו בסדרות אמריקאיות מתוקות משנות החמישים, חוץ ממשוגעים באמת 😛
אהבתיאהבתי
אישית- אני חושבת שכל הגישה שלך ושל בעלך לא נכונה. לעולם, אבל ל-ע-ו-ל-ם לא ייתן לך שומדבר אם תתחקרי, תעירי בצורה כזו לאחד הילדם שלך (ובעיקר אם הם בני 15-25), אצלינו זה מתפרש כהצקה ולהצקות עושים דווקא. את אומרת "אני מבינה שהיא רק חזרה מטירונות קשה בקרקל..", אז זהו, שלפי ההתנהגות שלך שאת מתארת כאן את לא מראה שאת מבינה. החדר שלה וההחלטות שלה איך לנצל את הרגילה הם שלה. כל עוד היא ישנה שם והדברים שלה נמצאים שם וזאת היא שמול הטלוויזיה וזאת היא שברגילה– הדברים האלו שלה. כל התערבות שלך נחשבת מבחינתה למגרעה אצלך, כל הצקה כזאת שלך גורמת לה לפתח כלפיך אנטי שגורם לה לעשות דווקא וכתוצאה מזה את היא זאת שדופקת את הראש בקיר וזה מתבטא בפוסט שלך.
המשך>>
אהבתיאהבתי
אני לא בטוחה שאת מבינה למה אני מתכוונת, אבל מבחינתה, לשמוע שאחרי שהיא בטירונות, שאת לא מרוצה מהחדר שלה ומהרביצות שלה מול הטלוויזיה- זה זה בדיוק אותו הדבר כמו מה שתיארת שאת לא אוהבת בגברים או כשאת חוזרת מאוחר הבייתה ומוצאת את כולו מבולגן ואת כולם ישנים או לא בבית. מה שהיא כמעט בטוח מרגישה עכשיו, זה מה שהיית מרגישה במצבים שתיארתי. לא פחות ולא יותר.
לגביי הבחור- את אומרת שאת מבינה שהיא כמעט בת 20, את אומרת שאת מבינה שכבר יש לה חיי מין וכו’, אבל בפועל את לא באמת מבינה את זה. מבחינתך היא עדיין ילדה בת 10. את מתייחסת אליה (ע"פ התיאורים בפוסט) כאל ילדה בת 10 והיא מתיחסת או מתעלמת בהתאם- ובתור בת 21 מאוד בוגרת לגילה שאת טוענת שההורים שלה הצליחו איתה, למרות שלהורים שלה אין כל קשר לעניין, אני חושבת שההתייחסות שלה אלייך מוצדקת מאוד.
המשך>>
אהבתיאהבתי
מה שהכי הפריע לי בפוסט שלך, שבהשוואה אליו כל מה שרשמתי עד עתה הוא זניח מאוד, זאת העובדה שאת משווה אותה לבן הצעיר שלך (ומתעלמת כמעט לחלוטין מהאמצעי).
המשך>>
אהבתיאהבתי
למזלי לבת שלי יש את חוש ההומור שלי והיא לא לוקחת יותר מידי ברצינות את ההערות שלי (שהן הערות מאוד קטנות ועדינות ולא הצקות) ומבינה כמה קשה לי להתייחס אליה כאל בוגרת.
בכל מקרה את צריכה להבין שיחסים בין בני אדם הם קח ותן. כמו שצעירים דורשים שיכבדו אותם ואת הבחירות שלהם גם למבוגרים מגיע טיפה נימוס וכבוד והתחשבות.
לא הרבה אבל טיפה.
למשל לספר לי שמצטרף לנו עוד בן אדם למשפחה ושפתאום אני צריכה לדאוג לאוכל לעוד בחור זר ולארח אותו אצלי בלי שאדע בכלל מי הוא.
אהבתיאהבתי
מזווית המבט שלך ההיערות שלך מאוד קטנות, אבל אני בטוחה שהיא הרבה פעמים מדברת על הדברים האלה עם חברות שלה מזווית מבט קצת פחות קטנה.
זהו, שההורים בכלל לא דורשים טיפה נימוס כבוד והתחשבות, הם דורשים (לפחות שלי) שאני אבטל את מי שאני בשבילם. והדרישות שלי לעבוד הן שטויות לא ראויות. אצלינו בבית המדיניות של ההרים שלי "תתנו לי ותתנו לי ואולי גם תקבלו אם תתעקשו מאוד מאוד מאוד, אם לא תתעקשו מספיק לא תקבלו" וככה גם היה הרבה עם חברות שלי בעבר, עד שחתכתי.
אני זוכרת בתור ילדה בבית שהארוחות המשותפות בו זה רק בשישי, שההורים הביאו תמיד הבייתה לארוחת ערב את החברים שלהם שאז לא אהבתי, ולי זה הרגיש יותר גרוע כי זה גם הבית שלהם והם ההורים ולי אין זכות בכלל להגיד את דעתי. ובמקום ארוחת ערב משפחתית, זה כמעט תמיד היה לשבת בצד ולשמוע שיחות של מבוגרים. ואז הייתי בת גג 15. והיום החברים האלה שלהם הם יותר חברים שלי מאשר שלהם. מה שרציתי הו א את אוה גישה שהצגת, שישאלו אותי אם זה בסדר שהסופש הם יזמינו חברים, כי מה לעשות שלמרות שזה בית שלהם טכנית, גם אני גרה כאן.
אהבתיאהבתי
וכדי שזה אולי יהיה מובן יותר, אני אעשה מעין ריוויו על כל הפוסט ולאורכו:
*איך את יכולה להגיד בנשימה אחת, שאת אוהבת אותה בכל לבך ושברגע שאתן באותו בית כל הדברים שמרגיזים אותך בה חוזרים?- היא בטוח מרגישה בזה, ותנחשי איך זה גורם לה להרגיש..
*תתפלאי, אבל אני מאוד דומה לאמא שלי בדיוק כמו מה שאת מתארת, אבל אנחנו לא מאותו גנים והיא לא יכלה ללדת מעולם. זאת הוכחה לכך שלגנטיקה איך כל משמעות בין ילדים להורים.
*"היכולת שלה לרבוץ יום ועוד יום.."- חשבת על זה שאולי את מקנאה בה ורוצה להיות במקומה, בת כמעט 20, ברגילה שיכולה לרבוץ מול הטלוויזיה? זה הגיוני מאוד. ושוב, עצם הביקורת הזו עליה את לא באמת מבינה שהיא חזרה מטירונות קשה בקרקל. את אומרת את זה כד לצאת כידי חובה, כדחי שזה ישמש כעילה לזה שאת מודעת לזה ואת בעצם צודקת וזה לא נכון.
*לי אישית, הרבה יותר נוח כשהארון שלי מבולגן, כשהרבה בגדים על המיטה או על הכיסאט ליד השולחן. אני לא מטוצאת את ימין ושמאל כשהכל מסודר בארון. ובכלל, זה החדר שלה או שלך? (ואת יכולה להגיד שזה הבית שלך ואת מממנת אותו, אבל זה יהיה מאוד
אהבתיאהבתי
נמוך).
*בעבר הלא ממש רחוק, אמא שלי גם הייתה מעירה לי כל שישי ושלישי להתקשר לסבתא ולא הייתי עושה את זה רק בגלל זה. היום היא לא פותחת את הפה ואני בקשר עם הקרובים ועם הסבתא יותר ממנה.
*בקשר לעזרה בבית- יש לי שאלה מאירת עיניים. את רוצה שהיא תעזור בגלל שהיא רוצה סביבה נקייה או בגלל שאת רוצה את זה כתמורה להורות שלך? יש הבדל עצום וכרגע נראה שהאפשרות השנייה היא הנכונה, ובמצב כזה, לרוב יהיה לה "קשה" לפנות מדיח.
*היא לא תדבר איתך לגביי עצמה אם לא תאפשרי לה את זה, וכרגע את לא מאפשרת את זה, כי את מציקה לה בקשר לזה. היא לא תפתח בפנייך אם תדרשי את זה בכוח. אני מדברת המון עם ההורים רק כשאני רואה שהם במצב נורמלי לזה, כשהם במצב של הטפת מוסר ועצבים אני אילמת (והרבה פעמים הם בכלל לא מקשיבים לדעות שלי וישר פוסלים אותן מבלי שהם בכלל הקשיבו או הבינו מה אמרתי- ובמצב כזה אני בכלל כבר לא מולם אלא בחדר או בחוץ, כי מבחינתי אין טעם).
המשך>>
אהבתיאהבתי
ואיך את היית בגיל 20, לא רציתי "לראות עולם" ולטעום מהכל? אז היא הכירה בחור חדש והביאה אותו הבייתה, מזל"ט לה. רוב הילדים הם כמו אח שלי, מאבדים בתולים ויוצאים עם בחורה כמה חודשי בלי לספר להורים בכלל ורק באמצע הדרך לפני הגיוס מספרים שיש להם חברה בכלל ומביאים אותה הבייתה פעם ב.. לפחות הבת שלך מרגישה מספיק טוב ומביאה את הבחור החדש הבייתה. ואולי לדבר איתך על אורז פרסי במטבח זאת הדרך של הבחור החדש להכיר את ההורים של הבת שלך? אולי הוא לא מבין את הדרך שבה את רוצה שזה ייעשה?
*את היית רוצה שהיא תתחקר אותך על ל דבר שקורה לך בחיים? מה הוא ומי הוא בשבילה זאת כבר החלטה של שניהם ולא ברוןר לי לה אתם מתערבים בזה. דאגה? כשבחור בן 20 מרגיש חנוק זאת יותר חנוקה מדאגה.
*את מעדיפה שהיא תסתיר ממך הכל, שהיא תשכב עם חבר שלה בבית מלון באילת? זה יותר הגיוני?
*נמנמ. אין דבר שאני פחות אוהבת מלשמוע את אמא שלי מדווחת לי מה היא בדיוק עושה או איפה היא עכשיו. עם כל הכבוש שיש לי כלפיה, זה לא מעניין אותי מתי היא יוצאת לעבודה או מתי היא חוזרת.
אהבתיאהבתי
ולסיום,
אצלי לחדר לא היית יכולה להיכנס כדי לווח לי שאת יוצאת או שחזרת, כיוון והדלת שלי תמיד נעולה.
אהבתיאהבתי
ואני לא משווה אף אחד, לא מתעלמת, לא משווה ולא מתרגזת.
אני בעיקר משועשעת וקצת משתוממת.
אני מקווה שעם הזמן תגדלי קצת חוש הומור, הוא שמן מצוין על גלגלי היחסים בין בני אדם שלפעמים חורקים נורא.
>:D<
אהבתיאהבתי
האמת, אולי המצב שלי גרוע יותר ממה שנדמה לי(מה שמצדיק הערכת מצב משפחתי מחדש).
כי ניסיתי לדבר עם אמא שלי לפני כחצי שעה על התגובות שלנו בפוסט "ילד מועדף" ועל הפוסט הזה ומה שהגבתי והגבת לי. והיא רק שאלה אם הצלחתי להבין את זווית המבט של ההורים דרך הפוסט וכשעיתי שבאופן מאוד חלקי היא התחילה להתלונן ולהתגונן ובסוף עלתה למעלה לישון בעצבים.
לרשום לעצמי: 1. לא לנסות לנהל שיחות רציניות עם אמא. 2. לשקר ולא להגיד את האמת בשאלות קריטיות. [עדיפות לפעול לפי 1].
אהבתיאהבתי
בעיניי חברות שלי, דווקא רצוי שכל מי שהוא לא אני יגדל חוש הומור. כי אצלי יש יותר מהשמן הזה מאשר מה שדורש שימון.
אהבתיאהבתי
תיראי, אימא שלך בן אדם מבוגר, היא פשוט היא ויש דברים שלא תוכלי לשנות בה. את יכולה לקבל או לא אבל תביני שלפעמים אנשים לא מסוגלים להשתנות.
לפעמים מספיק שאת אומרת מה את חושבת ואיך את רואה את הדברים, פשוט להגיד בלי ויכוח ואחר כך לעזוב.
זה כמו לזרוע זרע, אחרי כמה ימים או אפילו שבועות את מגלה שהדברים שאמרת פעלו את פעולתם וחל שינוי, אולי קטן אבל בכל זאת.
אהבתיאהבתי