המועדף שלנו

אני רוצה, דבר ראשון, להצהיר שאני אוהבת את כל שלושת הילדים שלי באותה מידה, אבל מראה את האהבה שלי לכל אחד מהם באופן שונה שמותאם לילד לגיל שלו לנסיבות וכן, גם למצב הרוח שלי.

בגלל המבנה המיוחד של המשפחה שלנו שבה יש בת אחת ביולוגית – לילי, הגדולה שלנו, ושני בנים מאומצים – עוגי האמצעי – ילד הסנדוויץ' שלנו שמאז מתמיד היה הכי גבוה וחזק מכל הילדים והקטן – צץרץ שבכלל לא תכננו לאמץ כי רצינו בעצם רק עוד ילד אחרי שלא הצלחתי לחזור וללדת ולא רצינו שלילי תהיה בת יחידה.

בשירות למען הילד עשו לנו סדנה לאימוץ ילד גדול ובסופה אחרי שהצהרנו שילד זה לא טפט או שטיח ואנחנו לא נעולים על שום מין או צבע של הילד ורק רוצים שהילד שיתווסף למשפחה יהיה צעיר יותר מהבת הביולוגית שלנו.

הראו לנו תיקים של כמה ילדים ושנינו ננעלנו על התיק של הבנים בגלל העיניים המדהימות שהביטו אלינו מתוך התמונות.

הלכנו לפגוש אותם והתאהבנו. עוגי נדבק לג'ינג'י והקטן שהיה אז כדור שמנמן קטן עם חיוך מדהים, עיני זפת חייכניות וגומות חן מקסימות נדבק אלי, וככה זה עד היום בעצם.

עד היום מעיר עוגי שלאחיו הקטן יש הכי הרבה תמונות כילד כי אני הצלמת המשפחתית, ולמרות כל רצוני לצלם את כולם באותה מידה צץרץ הצליח לגרום למצלמה להתמגנט אליו.

הורי והורי בעלי נדהמו מהצעד שלנו וניסו למחות קלושות עד שפגשו את הילדים והתאהבו בהם. קודם בעוגי המגודל והביישן שכל כך היה זקוק לאהבה ולמשפחה, ובאחיו הקטן והנמרץ שעד היום מצליח למוסס אבנים בחיוך שלו.

אני מקווה שאני מצליחה לתת לכל ילד את מה שהוא זקוק לו, ואני קשובה לצרכים של כל אחד מהם, מרסנת מצד אחד ומעודדת מצד שני, מנסה לתת בלי לפנק, להעניק מצד אחד, לדרוש מצד שני, ולשמור על שפיות באופן כללי, ובכל זאת, ולמרות כל הרצון לא לעשות אפליות ולהקפיד על כולם באותה מידה, כשמדובר בצץרץ אנחנו (הג'ינג'י אומר שזו רק אני, אבל זה גם הוא) טיפה יותר רכים, קצת יותר ותרניים ומתחשבים ברצון שלו, מנסים ללכת קצת יותר לקראתו, ומעוגי דורשים מעט יותר בתואנה שהוא גדול יותר, ורגוע יותר, ומסוגל ליותר.

כשיש לו אימון בכדור מים מוותרים לו על עזרה בבית, וכשהוא חוזר בלילה רעב מהברכה אני יוצאת מהמיטה והולכת להכין לו טוסטים עם גבינה צהובה בדיוק כמו שהוא אוהב למרות שהוא יכול להכין לבד, ותמיד יש לי כמה שקלים ספר לתת לו כדי לקנות קצת פינוקים בדרך לבית הספר.

אני מנסה לתת גם לעוגי באותה מידה, להכין גם לו אוכל בשעות הלילה כשהוא חוזר מאוחר, בדרך כלל הוא אומר לי לא לטרוח כי הוא יכול לבד (הילד כבר בן שמונה עשרה וחצי)  ואני מקפידה לקנות תמיד גם לו בגד כשאני קונה משהו לצץרץ ובכל זאת עמוק בלב אני יודעת שצץרץ תמיד יהיה קצת התינוק המשפחתי שלנו למרות שהוא כבר יותר גבוה גם ממני וגם מהג'ינג'י ומזמן כבר לא תינוק שמנמן ומקסים.