המועדף שלנו

אני רוצה, דבר ראשון, להצהיר שאני אוהבת את כל שלושת הילדים שלי באותה מידה, אבל מראה את האהבה שלי לכל אחד מהם באופן שונה שמותאם לילד לגיל שלו לנסיבות וכן, גם למצב הרוח שלי.


בגלל המבנה המיוחד של המשפחה שלנו שבה יש בת אחת ביולוגית – לילי, הגדולה שלנו, ושני בנים מאומצים – עוגי האמצעי – ילד הסנדוויץ' שלנו שמאז מתמיד היה הכי גבוה וחזק מכל הילדים והקטן – צץרץ שבכלל לא תכננו לאמץ כי רצינו בעצם רק עוד ילד אחרי שלא הצלחתי לחזור וללדת ולא רצינו שלילי תהיה בת יחידה.


בשירות למען הילד עשו לנו סדנה לאימוץ ילד גדול ובסופה אחרי שהצהרנו שילד זה לא טפט או שטיח ואנחנו לא נעולים על שום מין או צבע של הילד ורק רוצים שהילד שיתווסף למשפחה יהיה צעיר יותר מהבת הביולוגית שלנו.


הראו לנו תיקים של כמה ילדים ושנינו ננעלנו על התיק של הבנים בגלל העיניים המדהימות שהביטו אלינו מתוך התמונות.


הלכנו לפגוש אותם והתאהבנו. עוגי נדבק לג'ינג'י והקטן שהיה אז כדור שמנמן קטן עם חיוך מדהים, עיני זפת חייכניות וגומות חן מקסימות נדבק אלי, וככה זה עד היום בעצם.


עד היום מעיר עוגי שלאחיו הקטן יש הכי הרבה תמונות כילד כי אני הצלמת המשפחתית, ולמרות כל רצוני לצלם את כולם באותה מידה צץרץ הצליח לגרום למצלמה להתמגנט אליו.


הורי והורי בעלי נדהמו מהצעד שלנו וניסו למחות קלושות עד שפגשו את הילדים והתאהבו בהם. קודם בעוגי המגודל והביישן שכל כך היה זקוק לאהבה ולמשפחה, ובאחיו הקטן והנמרץ שעד היום מצליח למוסס אבנים בחיוך שלו.


אני מקווה שאני מצליחה לתת לכל ילד את מה שהוא זקוק לו, ואני קשובה לצרכים של כל אחד מהם, מרסנת מצד אחד ומעודדת מצד שני, מנסה לתת בלי לפנק, להעניק מצד אחד, לדרוש מצד שני, ולשמור על שפיות באופן כללי, ובכל זאת, ולמרות כל הרצון לא לעשות אפליות ולהקפיד על כולם באותה מידה, כשמדובר בצץרץ אנחנו (הג'ינג'י אומר שזו רק אני, אבל זה גם הוא) טיפה יותר רכים, קצת יותר ותרניים ומתחשבים ברצון שלו, מנסים ללכת קצת יותר לקראתו, ומעוגי דורשים מעט יותר בתואנה שהוא גדול יותר, ורגוע יותר, ומסוגל ליותר.


כשיש לו אימון בכדור מים מוותרים לו על עזרה בבית, וכשהוא חוזר בלילה רעב מהברכה אני יוצאת מהמיטה והולכת להכין לו טוסטים עם גבינה צהובה בדיוק כמו שהוא אוהב למרות שהוא יכול להכין לבד, ותמיד יש לי כמה שקלים ספר לתת לו כדי לקנות קצת פינוקים בדרך לבית הספר.


אני מנסה לתת גם לעוגי באותה מידה, להכין גם לו אוכל בשעות הלילה כשהוא חוזר מאוחר, בדרך כלל הוא אומר לי לא לטרוח כי הוא יכול לבד (הילד כבר בן שמונה עשרה וחצי)  ואני מקפידה לקנות תמיד גם לו בגד כשאני קונה משהו לצץרץ ובכל זאת עמוק בלב אני יודעת שצץרץ תמיד יהיה קצת התינוק המשפחתי שלנו למרות שהוא כבר יותר גבוה גם ממני וגם מהג'ינג'י ומזמן כבר לא תינוק שמנמן ומקסים. 



33 תגובות בנושא “המועדף שלנו

  1. כשאחי נולד ואולי לפני לא הרגשתי שמפנקים אותי
    (בתור ילדה קטנה- לפעמים קשה להבין שחיים במצב של קושי כלכלי מסוים). וכשאחי נולד בכלל קינאתי והרגשתי שכולם מביאים לו תשומת לב יתרה…
     
    אבל יותר מאוחר הבנתי שזה לא נכון.. פשוט צריך לדעת איך להסתכל על הדברים נכון..

    אהבתי

    1. קשה לפנק כשאין כסף, אני ממש מבינה את זה.
      😕 
      הלוואי והייתי יכולה לתת לילדים יותר אבל הם יודעים שאנחנו חושבים קודם עליהם וחוסכים מעצמנו בשבילם, וכיום הם מבוגרים מספיק להבין כמה קשה להרוויח כסף וגם עוזרים לנו, כמו שרואים בתמונה 🙂

      אהבתי

  2. לי יש שלושה ילדים ביולוגים. הצעיר הוא הכי גבוה, בן 20 ואני עדיין מתפלאת שהוא מתגלח.
    ככה זה, כמה שמפעילים את ההיגיון, הבן הצעיר ישאר צעיר, גם אם לא יצא לך מהבטן אלא מהלב.

    אהבתי

  3. צריך להיות אנשים מאוד מיוחדים בכדי לאמץ ילד ועוד יותר לאמץ שניים ואתם כנראה מהזן הנדיר הזה
    כל הכבוד
     
    בלי קשר בכלל
    אתמול התחלתי וסיימתי את כל 600 ומשהו עמודים בספר של גוטפרוינד
    מה אגיד לך,ספר חביב,קריא, לעיתים מרתק אבל לא מפיל מהרגליים כמו גרוסמן האחרון או עמוס עוז
    ספר בסדר+

    אהבתי

    1. תודה >:D<
       
      ואני כולי התפעלות שהצלחת לסיים את הספר כל כך מהר.
      כל הכבוד 🙂
      אני רק באמצע ונהנית מכל פרק בעיקר כי אני מכירה היטב את המקומות ואת סוג האנשים עליהם הוא מספר ואני מבוגרת רק בשנה מדמות המספר.
      יש לי הרגשה שזה כמעט עלי אם הייתי נולדת בן וגרה בחיפה.

      אהבתי

      1. עד גיל 4 גרתי בחיפה ואני  בגילך והייתה לי הרגשה שהוא מספר על הרחוב בו גרתי שהיה כמו הרחוב שהוא מספר עליו
        גרתי ברח’ פועה,סימטה  מאמצע העליה ימינה של מה שהיה שד’ או"ם והיו שם בלוקים כאלה
        כמובן שאני לא זוכר הרבה מהתקופה ההיא כי אחרי גיל 4 עברנו לירושלים שם ביליתי את כל שנות ילדותי ונעורי
         
        אני קורא מהר וכמו המספר גם לי נתנו בצורה יוצאת דופן 2 ספרים מהספריה שאת הראשון קראתי בהליכה מהספריה הבייתה ועד שהייתי מגיע הבייתה הייתי יכול לחזור לקחת עוד ספר:-)

        אהבתי

      2. 😛 עד היום מספרים בבית איך הייתי חוזרת מהספריה ברגל שקועה בקריאה ונתקלת בעמודי חשמל בדרך 😛
         
        בגלל המחשב אני קוראת פחות ספרים אבל גם פה אני בעיקר בשביל הקריאה.
        אם הייתי יכולה לשבת ולקרוא כל היום… אולי כשאצא לפנסיה.
        כמעט כל חיי גרתי בטבעון ואת חיפה התחלתי להכיר רק כשהגעתי לתיכון ולמדתי שם שלוש שנים אבל גם אני גדלתי בבלוק כזה קטן ומשפחתי עם שכנים שיודעים הכל זה על זה…
        היו זמנים.

        אהבתי

  4.  
    זה מוזר שאני מזדהה
    זה אפילו מופרך וחצוף
    כי יש את מאיר שלי
    הוא קטן
    גם בגוף וגם בגיל
    ושובב
    ויש את שרי
    שבמקור היא של רונן
    ועכשיו היא של שנינו
    אבל היא הגדולה
    גם בגוף וגם בגיל
    ולמאיר אני תמיד מוותרת
    תמיד מגנה עליו
    כשהוא עושה משהו רע
    ורונן כועס
    אני קצת יותר מתייחסת אליו
    למרות שאני אוהבת אותה מאוד
    ותמיד מחלקת להם שווה בשווה
    פינוקי גוף ונפש
    אבל איך שהוא
    איתו אני אחרת
    ואולי הוא הילד המועדף שלי
     

    אהבתי

  5. אני מורידה בפנייך את הכובע, על התעוזה לאמץ שני ילדים, זה לא קל. במיוחד שיש משקעים והסטוריה קודמת של הילדים..
    מקסימים… אחד, אחד..

    אהבתי

    1. כיום אני מבינה שלקינו בחוסר שפיות זמנית כשעשינו את הצעד הזה 😛
      אבל גם סתם ללדת ילד בימים טרופים אלו זה לא דבר לגמרי שפוי ובטח שלא כלכלי 😕
       
      פשוט התאהבנו ולא עשינו יותר מידי חשבונות.
      זה לא תמיד קל אבל אף פעם לא התחרטנו.

      אהבתי

  6. סחטיין אחד גדול. זה לחלוטין לא קל לאמץ. אני מניח, שלא בכדי קוראים לזה אימוץ, מעבר לביטוי "לאמץ אל ליבך". יש גם את עניין האומץ כשעושים את המהלך. את צריכה לקרוא לפוסט הזה, משפחה מועדפת. 😉

    אהבתי

    1. 🙂 תודה.
      האמת, תמיד מביך אותי לקבל מחמאות על האימוץ. לא עשינו את זה מטוב לב או בגלל שאנחנו כאלה נהדרים, אנחנו ממש לא.
      בהתחלה פשוט לא רצינו שהבת שלנו תהיה בת יחידה ונכדה יחידה שעודפי פינוק מורעפים עליו ואחר כך פשוט התאהבנו…
      זה קרה איכשהו, דבר הוביל לדבר וזהו.
      אף אחד לא היה מתפעל אם סתם הייתי יולדת שלושה ילדים אז למה האימוץ כל כך מפליא? כי הם לא ילדים ביולוגיים שלנו?
      גידול ילדים זה מאמץ יום יומי ותהליך כל כך סוחף עד שהקטע של כן דומים לנו או לא (הם ממש ממש לא) נעשה פשוט זניח.
      אפילו יש פה קצת הקלה כי הבעיות שלהם הם לא באשמתנו 😛 קצת הקלה מרגשי האשמה הפולניים שאף פעם לא יוצאים לחופש.

      אהבתי

      1. "אף אחד לא היה מתפעל אם סתם הייתי יולדת שלושה ילדים אז למה האימוץ כל כך מפליא? כי הם לא ילדים ביולוגיים שלנו?"
         
        במידה מסוימת, יש בזה משהו אלטרואיסטי, מעבר לרגיל. אבל, אני מניח שאת כבר לא רואה את זה. 🙂
         
        והמשפט האחרון הצחיק אותי מאוד. 😛

        אהבתי

  7. לאחרונה אני שמה לב שהסיבה כך שאחים גדולים מקנאים בקטנים מוצדקת. הורים תמיעד נותנים מותרות לילד הקטן.
    אצלי למשל, אחי פעם לקח את הרכב של אבא עם חברים לאיזה בילוי בת"א, כשלחבר שלו שנהג היה רשיון רק כשנתיים-שלוש, כשההורים טסו לאלבניה הוא לקח את כל הכסף לשעת חירום (700 ש"ח) לבילוי בפאב-המבורגר בלאק הזה וביום כיפור האחרון הוא וחבריו החליטו להשתולל בבית לפנות בוקר עם אלכוהול וגרעינים. הם שברו כוסות, השאירו את צנצנת הפיתוחים פתוחה, מלא גרעינים בכל הבית, גמרו להורים בקבוקים יקרים של משקאות וכדומה. ההורים על שלושת המקרים לא עשו כמעט כלום, בקושי דיברו איתו בכלל. ואותי, שאני הגדולה, אותי מענישים בצורה מגוחכת כי השארתי כלים נקיים על השיש ולא ניגבתי לפני שאמא חזרה מהעבודה. אני הגדולה שגם לומדת וגם אחראית על הרבה דברים בבית, ובכל זאת לי מעירים כל הזמן ולו לא אומרים כלום כשהוא חוזר כל יום הבייתה משמירו ש"ג בצבא וישן חצי יום. ההורים לא מבינים על מה אני מדברת כשאני מעירה להם על זה פעם אחר פעם. בעיניהם זה נורמלי, וזה כנראה נורמלי, אל מי אמר שנורמלי זה בהכרח מה שטוב ונכון?
     
     

    אהבתי

    1. והיי, אני ואחי ממאומצים. אני מפרגוואי והוא מגווטמאלה.
      אני אשמח להכיר איכשהו את הבנים שלך (בעיקר את הגדול יותר), כי רוב הסביבה שלי מגודלת ע"י מקורות ביולוגיים ומלבד תשובות לשלות שלהם, לא יצא לי מעולם לדב עם מישהו ברצינות על נושא האימוץ והדעות שלי וכו’ בעניין. בטח שלא יצא לי לעשוות את זה עם מישהו כמעט בגילי שעבר את החוויה של להיות מאומץ.

      אהבתי

      1. ההורים לא מושלמים, לא אני ולא הורי וגם כנראה לא הוריך.
        בעיניהם הקטן תמיד ישאר הקטן הלא אחראי.
        אל תדאגי החיים כבר יכניסו בו בגרות גם אם הוא יסרב לזה. את לעומת זאת מגיעה כבר בוגרת ואחראית ישר מהבית 🙂
        וברצון הייתי מקשרת אותך עם הבנים כדי שתוכלי לשוחח אתם אבל כגברים אופיינים הם מסרבים לדבר על רגשותיהם בעיקר הגדול וממש קשה להוציא מהם תשובה על איך הם מרגישים ומה דעתם.
        את מוזמנת לשלוח לי מייל ולנסות בכל מקרה אבל ראי הוזהרת מדובר בבנים שלא אוהבים לדבר על עצמם.

        אהבתי

      2. אני נורא לא אוהבת את התשובה התבוסתנית הזאת בכל פעם שמציגים בפני הורים את המגרעות שלהם (האבסורד הוא שלרוב זה מה שהם עושים לילדים שלהם כדרך קבע, כאילו שזאת מחוייבות הורית כלשהי, וזה כביכול בסדר, אבל ברגע שילד יעיז לדבר על ההורה זאת כבר חוצפה. עצוב). תמיד אפשר לדמיין בראש תמונה שכמותה אתה רוצה לעצב את המציאות ולהגיע אליה במאמץ, חבל שרוב האנשים מעדיפים להיכנע לבינוניות ולהגיד ולשחזר תשובות תבוסתניות. "אנחנו הורים לא מושלמים" (לא רלוונטי, אין מלכתחילה ציפייה לשלמות), "הקטן תמיד ישאר הקטן והלא אחראי" (שטויות, בדר"כ כתוצאה מההתנהגות הרחנית כלפיי הקטן יוצא שאתם רואים בגדול לא אחראי והילדותי, אגב).

        ופה הפוסט שלך על גברים נכנס לתוקף. אני לא בטוחה שהשיפוטיות שלך כלפיי גברים לגמרי נכונה. יש הרבה שכןם מדברים על עצמם ואלו שלו מפחדים ובעצם פוגעים בעצמם. אחי, למשל, הוא בחור בן 19, שלרוב נגרר אחרי החבר’ה מסביב (גם בכל הקשור לאלכוהול שהוא שותה בכמויות או לסיגריות שהוא ניסה וזה מספיק),

        אהבתי

      3. תמיד בשיחות עם חברים שלו הוא לא אומר את דעתו האמיתית בקול ומחביא אותה תחת הסכמה עם השאר, למרות שלבד איתי הוא מביע משהו אחר.. זה שכל הדברים האלו נורמלים, לא אומר שהם בריאים לטווח הארוך או בכלל.

        חברה שלו ננפרדה ממנו בגלל ההורים שלה והוא היה שבור עם עצמו שבוע שלם עד שהוא העיז לספר להורים על זה.
        בריא נפשית זה בטח לא. אני תוהה למה הורים משלימים עם זה ולא מנסים לשנות בכוח. זה הרי התפקיד שלכם מלכתחילה כהורים.

        אהבתי

      4. תודה על ההמלצה, לקרוא אני אוהבת מאוד.
        אני מרגישה שיש לך המון ביקורת על משפחתך ועל העולם בכלל…
        בגילך וגם בגילים יותר מבוגרים זה טבעי ונורמאלי.
        ואת כן יכולה להגיד את דעתך להוריך ולהסביר מה את חושבת בלי להתחצף.
        לדבר בנימוס אבל בצורה ברורה. הלוואי והילדים שלי היו מדברים ככה, הם בדרך כלל רק נוהמים לעברי 😕
         
        כל בן אדם הוא סך כל הגנים שירש והחינוך שקיבל והניסיון שצבר בחיים ונשאר רק לקוות שמדור לדור המצב ישתפר ונהיה נבונים וחכמים יותר.
        נדמה לי שאיתך הצליחו לא רע 🙂

        אהבתי

      5. מצחיק, אולי אני הוכחה לזה שהילדים שלך שונים ממה שאת חושבת.. אם תשאלי ת אמא שלי על היחס ביני לבינה היא גם תגיד לך שהכל פה מתנהל בריבים וצעקות ושאני גסת רוח ובוטה וכדומה. אני חושבת שזה תלוי בגישה. אי אפשר לדבר בצורה ברורה ונורמלית עם מישהו שרק חזר הבייתה ומחפש על מה לצעוק ולהתלונן, כמו שאמא שלי נוהגת לעשות.
        אני מצאתי לי שיטה להתמודד עם ההורים שלי בדרך קצת יותר חכמה ובלי להכביד על הבלוג יתר על המידה בביקורת על ההורים ובתיאורי ריבים. יש לי יומנים גם למגירה בחדר, אחרי כל פתיח של ריב אני עולה לחדר ומוציאה את היומנים וחופרת בהם את מה שהייתי עלולה להגיד להורים בפרצוף ואת דעתי על ההתנהגות שלהם ומיד אחר"כ לומדת/עולה על ההליכון שיש לי בחדר/רואה טלוויזיה או עושה משהו מועיל יותר מלהיות במטבח ולריב בקולי קולות, ומצידי שאמא שלי תמשיך מלצרוח במטבח מה שהיא רוצה.
         
        אני דווקא חושבת שכל בנאדם הוא מה שהחליט להיות ולעשות עם עצמו, ושזה לא תלוי בגנים או בהורים או בסבא וסבתא. ההורים שלא לא הצליחו איתי, אני הצלחתי עם עצמי. אם הייתי מתייחסת ברצינות לצורת חינוך שלהם, לא הייתי מי שאני היום.

        אהבתי

  8. אני מאד אוהבת את הפוסטים הישירים והכנים שלך.
    אני חושבת שבכל משפחה, בלי יוצא מן הכלל ובלי קשר לנסיבות הגעת הצאצאים, יש מי שמרגיש מקופח מסיבה כזו או אחרת.
    תמיד נדמה לנו שהדשא של השכן ירוק יותר.
     
    אני למשל, לא הייתי הבת המועדפת.
    ולא היו לי אחים או אחיות! הייתי בת יחידה!

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s