יום הורים

היום חזרתי עם הג'ינג'י מיום הורים אצל צץרץ וגיליתי המון תגובות לבלוג שלי. די הופתעתי עד שהתברר לי שאני מופיעה בהמלצת העורכים.

סתם פוסט שכתבתי כבדרך אגב ובמהירות, כמעט בלי עריכה ופתאום אני על המפה!

אם יום ההורים לא היה מדכא כל כך הייתי שמחה יותר.

צץרץ מאוד מאוד מתקשה בלימודים ונכשל ללא הרף במבחנים.

אחרי שכל חייו כתלמיד למד בכיתות מיוחדות לילדים עם קשיי למידה מה הפלא שהוא מתקשה כעת? אם זה היה תלוי בנו הוא היה הולך לבית ספר תיכון לילדים עם קשיי למידה, אבל הוא התעקש ללכת לאורט ומתברר שהוא לא מצליח להתמודד עם הלימודים שם.

חששתי מזה מאוד וזה בדיוק מה שקרה והג'ינג'י בכלל לא מועיל כשהוא כועס ומתרגז עליו ומאיים לשלוח אותו לעבוד במקום ללמוד.

למזלו של צץרץ שנולד בר מזל הכיתה שמיועדת לילדים עם ליקויי למידה ( ועד לשנה זו נועדה רק לילדים שלומדים במגמת החשמל ולא מגישים אותם לבגרות) עברה שדרוג בגלל שהגיעה מנהלת חדשה והוא יוכל לעבור אליה ולהמשיך ללמוד במגמה שהוא מעוניין בה ואפילו לגשת לבגרות אם יוכל.

כל המורות שדיברתי איתן מציינות כמה הוא חמוד, נבון ומשתדל, וכולן רוצות לעשות מעל ומעבר כדי לעזור לו, אבל אם הוא לא ייקח את עצמו בידיים ויתאמץ יותר זה לא ילך.

היועצת שפנינו אליה הודתה שהכיתה שהוא הגיע אליה רצה מהר עם החומר ושלא רק הוא מתקשה. חלק מהילדים לומדים אצל מורים פרטיים אבל הבעייה היא שהם עוליםו כסף רב והוא ייאלץ לשבת וללמוד שוב כמה שעות אחרי שישלים יום לימודים וזה פשוט לא מתאים לילד היפר אקטיבי כמוהו.

אני לא כועסת עליו, רק עצובה ומודאגת. כואב לי על הילד שנורא רוצה להיות כמו כולם ופשוט לא יכול.

מצידי שלא יעשה בגרות, זה לא נראה לי כל כך חשוב. אם הוא ירצה מאוד תעודת בגרות הוא יוכל לעשות אותה אחרי הצבא. אני רק רוצה שילמד שתים עשרה שנים במקום מסודר ושלא יסתובב בלי מסגרת, והכי חשוב – שיהיה בן אדם הגון ומאושר.

בשבוע הבא יהיו לנו פגישות עם כל הגורמים, יעשו לו אבחון מחודש ואז נחליט מה לעשות. יש לי שלושה ילדים וכולם למדו בקושי ותמיד עשו בעיות וצרות. מילא הבנים (שהם מאומצים וסובלים מקשיי למידה), אבל גם הבת הביולוגית שלא סובלת מבעיות מסוג זה לא אהבה ללמוד.

איזה מזל שעוגי לומד בשפרירים ושם הוא מצליח ומאושר והכי חשוב מסיים השנה י"ב  וכמה טוב שצץרץ הוא הילד האחרון שלנו באורט  ואם רק נחזיק מעמד עוד קצת ניפטר מהצרה הזו של חינוך במדינת ישראל.

26 תגובות בנושא “יום הורים

  1. לי יש שלושה ילדים עם ליקויי למידה. כשבני הצעיר לפני שנה וחצי סיים כיתה יב’ הרגשתי אותו דבר. סוף סוף התפטרתי ממערכת החינוך. אני קצת התענינתי מה הולך בעולם המערבי, ויש מה לקנא. היחס שם שונה לגמרי, מעוגן בחוק, ומקפידים על החוקים. התוצאה, לא צריך מורים פרטיים.
    אצלנו להעביר אותם את 12 השנים היה פרויקט לאומי שהיו מעורבות שתי הסבתות.

    אהבתי

    1. זה כל כך קשה 😕
      כואב לי לראות את הילד סובל ומרגיש טיפש ושווה פחות.
      ההוצאות הנילוות כבדות מאוד ומה שאני יודעת -שהלימודים בתיכון הרבה פחות חשובים ממה שנדמה בגיל הזה – הוא ילמד רק בעתיד.
       

      אהבתי

  2. בתיה, מניסיון
    אצלי הצעיר כבר בצבא. האמצעי שהוא עם הליקויים הקשים ביותר הוא החכם ביותר. מה שטוב, שאחרי גיל 18 אומרים להם את הציור של הקוגנטיבי במספר. אני תמיד אמרתי לו שהוא מאד חכם והוא אמר איפה השכל שלי, אני לא רואה כלום. בצבא הוא עשה שוב אבחון כי לקרביים יש אפשרות לעשות בחינת בגרות אחת, במסגרת מיוחדת. אז אמרו לו שיש לו 9 מתוך 9, והיה מבחן אחד של התמצאות במרחב שעשה הכל טוב, כש-8 מתוך 20 נקרא ציון גבוה. הוא חזר עם כזה חיוך על הפנים, שאף פעם לא ראיתי. כל הזמן הסברתי להם שהחיים מתחילים אחרי הצבא, ולא תמיד גאוני יסודי ותיכון מגיעים להישגים.
    הבן הגדול שלי, שבכיתה א’ היה בקבוצה לפני אחרונה, השנה בשנה שלישית באוניברסיטה והמרצים שמו לב אליו לטובה כבר בשנה הראשונה.
    והחבורה שהיו בהקבצה א+ אף אחד מהם לא הלך ללמוד באוניברסיטה, אחד לומד במכללה.
    אז החיים הם לא כמו שהמורות ביסודי אומרות.
    אגב, גם אצלנו כל הכסף הלך על הוראה מתקנת ועזרה. באיזשהו שלב הפסקנו לספור.

    אהבתי

    1. כמה שלא נשנן להם שהם חכמים וטובים כמו שהם בכל זאת בגיל הזה, בעיקר בנים עושים השוואות עם אחרים והקטן כל כך תחרותי וכל כך רוצה להצטיין ולא מצליח למרות שהוא נבון מאוד.
      זה מתסכל ברמות שקשה לתאר 😕

      אהבתי

    1. יחסית למה שהיה פעם, בזמני, חל שיפור אבל עדיין…
      לומדים בצורה כל כך משעממת וחומר כל כך יבש וחסר תועלת.
      אני עדיין בטראומה מתקופת לימודי למרות שחלפו מאז שלושים שנה ולחוות את זה שוב עם קשיים של ליקויי למידה זה פשוט בלתי נסבל ומעיק נורא.

      אהבתי

    1. עם כל האהבה שלי לילדים הם כבר כמעט בוגרים
      והם לא מסתפקים בחוג המשפחתי יותר אלא כבר נמצאים עם רגל אחת בחוץ, בעולם תחרותי והישגי מאוד.
       
       ודווקא הקטן ניחן ברוח תחרותית מאוד וכל כישלון צורב אותו וגורם לו ממש סבל וידי קצרה מלהושיע.
      😦

      אהבתי

  3. גם לי יש ילד עם ליקויי למידה, ולא קרה כלום, שלא עשה בגרות.. אפשר לחשוב שילדים שעושים בגרות, הם יותר מוצלחים.. כל הכבוד שאת עוקבת אחרי הלימודים שלו,, הורה אחר היה מתיאש, אני לא התיאשתי בכל אופן..

    אהבתי

    1. זו גם הגישה שלי.
      מה שלומדים בבית ספר כל כך מנותק מהחיים האמיתיים ואין לו שום קשר להצלחה בעתיד.
      הבגרות הזו שפעם דיכאו איתה וממש רוצצו את רוח התלמידים היא כל כך חסרת חשיבות…
      מרוב התכוננות למבחנים הם מחמיצים את הגיל היפה ביותר שלהם בשינון חומר עבש ומשעמם.
      מיותר לגמרי 😕

      אהבתי

  4. מאוד עצוב שילדים שנמסרים לאימוץ הם לקויי למידה או בעלי לקות אחרת. זו לא הפעם הראשונה שאני נתקלת בזה. האם היית מודעת שהם לקויי למידה כשאימצת אותם? 

    אהבתי

    1. כשקיבלנו אותם הם היו צעירים מאוד.
      אחד בן חמש והשני בן שלוש.
      הם סבלו מפיגור סביבתי ומהזנחה ריגשית ורק אחרי כמה שנים התברר שיש גם בעיה של ליקוי למידה.
      מה נבע ממה ועד כמה ההזנחה של השנים הראשונות פגעה בהם קשה לדעת.
      שניהם מאוד נבונים ובהרבה תחומים כמו מחשבים וכיוצא בזה הם יודעים יותר מאיתנו, אבל מתקשים בקריאה ובכתיבה וזקוקים לעזרה ותמיכה.
      הם לוקחים ריטלין שמאוד עוזר להם והגדול לומד בבית ספר מיוחד לילדים עם ליקויי למידה ומצליח שם מאוד.
      הקטן התעקש ללכת לבית ספר רגיל והוא פשוט לא מצליח לעמוד בקצב 😕
      מצד שני הוא ילד מאוד אינטיליגנטי, כריזמטי וגם, לדעתי, פשוט בחור מקסים ויפה תואר  >:D<
       

      אהבתי

      1. השאלה אם הרשויות מודעות לכל הלקויות האלה ומעלימות מההורים המאמצים. אני מכירה אישית 5 מקרים של משפחות מאמצות. 4 מהן עם ילדים בעלי לקויות בדרגות קושי שונות וזה נראה לי יותר מסתם מקרה. פשוט כואב הלב שאנשים חשוכי ילדים כאשר הם מקבלים סוף סוף ילד הוא סובל מלקויות וצרכים מיוחדים ועליהם להתמודד עם זה. 

        אהבתי

      2. לקות למידה זה דבר שאי אפשר לאבחן אצל תינוקות אבל הפרעות קשב הן דבר שעובר בתורשה, בעיקר אצל בנים ורוב הסיכויים שילדים להורים עם בעיות קשב וריכוז יסבלו מאותן תופעות.
        גם אני מכירה כמה משפחות עם ילדים מאומצים ובדרך כלל מדובר בילדים בעייתים בתחום הלימודים.
        יכול להיות שאנשים שמוסרים את ילדיהם לאימוץ גם הם נמצאים בשכבה חברתית נמוכה בגלל בעיות שמתחילות עוד בבית הספר ונמשכות לאורך כל החיים.
        בזמנו לא ידענו שיש לילדים בעיות מסוג זה, הם היו ועודם ילדים בריאים, יפי תואר ונבונים וזה מה שחשוב באמת.
        לא קיווינו לגדל פרופסורים, אנחנו מקבלים אותם כפי שהם עם כל הקשיים.
        יחסית לבעיות בריאותיות קשיים בלימוד הם זניחים לגמרי.

        אהבתי

  5. גם אני וגם בתי לוקים בלקות למידה
    אני כל כך מכיר את הקשיים
    אבל בעוד אני לרא קיבלתי תמיכה כילד (לא ידעו אז מה זה דיסקלקוליה) אנחנו תומכים ומעודדים את בתנו
    היא בכיתה ט’ בסוף החטיבה ואנחנו מנסים למצוא לה כיתה קטנה לשנה הבאה בבי"ס עיוני
     
    נקווה שתצליחו לשלב את בנכם בכיתה הקטנה
    לטעמי רקאיגוג ותמיכה צביאה תוצאות

    אהבתי

    1. הבעיה העיקרית מבחינתי היא שהתמיכה של מערכת החינוך בילדים עם ליקוי למידה נגמרת בסוף חטיבת הביניים.
      הילד רוצה ללכת לתיכון עם שאר חבריו אבל אין לו שם כיתה שמיועדת בפירוש לילדים עם ליקוי למידה (מתי"א) אלא מין כיתה שמיודעת לילדים פחות חכמים או עצלנים שיש עליה סטיגמה לא טובה ולצערי הוא בגיל כזה שמה יגידו ומה יחשבו עליו נורא חשוב לו והוא מסרב ללכת ללמוד בה למרות שבכיתה רגילה הוא פשוט אבוד.
      😕 הפיתרון היחיד הוא להשקיע מאות שקלים כל חודש למורים פרטיים שלא לדבר על זה שכל יום הוא ילמד עוד שעתיים שלוש אחרי שעות הלימודים הרגילות וזה פשוט לא מעשי.

      אהבתי

      1. אני לא יודע איפה את גרה אבל אנחנו  מקווים שמצאנו פתרון:
        יש לנו תור למאבחנת שמקושרת למערכת החינוך בעיר חולון
        היועצת החינוכית של חטיבת הביניים שבה לומדת בתי מוכנה לעזור
        ואם מכתב מהמאבחנת והמלצה של היועצת נקווה למצוא בית ספר תיכון עיוני עם כיתה קטנה
         
        אגב מאוד קשה לי עם הביטוי עצלנים בהקשר של קשיי למידהאני לא מאמין שיש מורים שחושבים שיש ילדים כאלה ,ודאי לא הורים שמודעים
        ואם לילד  יש בעיה של דימוי עצמי נמוך בגלל שהוא צריך ללכת לכיתה קטנה אולי כדאי  במקום להוציא כסף על מורים פרטיים,ללכת לטיפטול רגשי כדי לחזק את הדימוי שלו
        לדעתי הצלחה בלימודים פחות חשובה מההרגשה של הילד
         

        אהבתי

      2. :-?אנחנו גרים בקרית טבעון שזה מקום יחסית קטן עם מעט אופציות.
        אחיו שפגוע יותר ממנו נוסע לבית ספר שפרירים כל יום וזה ממש רחוק.
        גם אני חושבת שתעודות וציונים פחות חשובים מההרגשה של הילד אבל המקרה שלנו בעייתי במיוחד כי מדובר בילד מאומץ ויש עוד כל מיני בעיות… זה מסובך.
        צריך לעשות שוב אבחון ולהחליט מה נעשה איתו.

        אהבתי

      3. אני מקווה שתתגברו על הבעיות לטובת הילד ותמצאו את הדרך לעזור לו
        זה לא קל אני יודע
        אבל איזו ברירה יש?
         
        קרית טבעון מקום נחמד נורא,יש לי זוג חברים שגרים שם
         

        אהבתי

  6. היי, בתיה!!

    רציתי לומר שאחרי צבא זה לא תמיד וקל להשלים בגרויות… יש לאנשים נטייה לדחות את הנ"ל עד מאוחר… וגם אחרי הצבא מאוד שאננים.. והכל שנטי באנטי..
    אבל אם רצון ויכולת, מאמינה שיצליח. ואם אפשר לעשות עכשיו בגרות-אז אפילו יותר טוב! בהצלחה לילדייך!

    אהבתי

      1. >:D<
        הגעתי למצב שהתמכרתי לאתרים אחרים אחרי שחרורי מצה"ל (פייסבוק ומקושרים)… וממש קשה לי כבר להכנס ולכתוב רשומות.. למרות שבא לי איפשהו…. אולי בקרוב באמת ארשום רשומה..
         
        בגדול עכשיו התחלתי ללמוד. כימיה ומדעי החיים במכללת ספיר. בתקווה לעמוד בסטנדרים ושנה הבאה לעבור לשנה שניה בבגן גוריון… שכרתי לפני שבוע דירה בשדרות. דירה ממוגנת. מקווה לעבור אליה השבוע הזה שיתחיל. כרגע אצל משפחה .. אבל לא נוח לחיות על חשבונם. מרגישה מאוד לא נוח.

        אהבתי

  7. אני מעריך הורים שמחפסים רק טוב לילדים שלהם אכן כואב הלב כשילד מנסה ולא מצליח אבל זה חלק מהחיים למדי אותו להתמודד אים הכישלונות וגם לא להתביש לנסות שוב

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s