משפחה חורגת

אני לא מאמינה בהורוסקופ, לדעתי זה הבל הבלים ושטות גמורה. נכון שבספר שקראתי פעם על מזלות נכתב שחור על גבי לבן שבני מזל עקרב נוטים לא לקחת ברצינות את האסטרולוגיה … ובכל זאת אני לא מאמינה וגם כשקראתי בתחזית השבועית בעיתון שבני המזל שלי יסבלו מבעיות כספיות בנובמבר המשכתי לזלזל.

אז מה אם זה נכון? זה לא אומר שיש משהו באסטרולוגיה, הרי מאז ומעולם יש לי בעיות עם כסף, או יותר נכון לכסף יש בעיות איתי, ואולי זו בעצם בעיית זמן?

האם זו אשמתי שתמיד יש יותר מידי חודש בסוף הכסף?

 

כך או כך מאז שהג'ינג'י עזב את העבודה בפיס אנחנו בצרות כספיות. גם קודם היינו, אבל עכשיו עוד יותר.

אומרים שזה לא כמה אתה מרוויח, אלא כמה אתה מבזבז. יכול להיות שזה נכון, אבל כשיש ארבע איש (בהנחה שלילי כבר לא גרה בעצם בבית), וכולם צריכים לאכול, לקנות מידי פעם בגדים, ולתקן את המחשב … אתם מבינים את התמונה.

אני באמת מנסה לחסוך כמיטב יכולתי. מעולם לא הייתה לי עוזרת, אני לא הולכת לקוסמטיקאית וקונה ממש מעט בגדים. אין פינוקים אין מסעדות, ואין בילויים. הבזבוז הכי פרוע שהרשינו לעצמנו בשנה האחרונה היה ללכת לסרט בקולנוע ליד הבית. ראינו את "ואלס עם בשיר" – סרט מעולה – ואפילו לא קנינו פופקורן או שתייה.

בכלל, אני לא קונה שתייה. שותים מים, אוכלים אוכל פשוט ובסיסי, לא מעשנים ולא אוכלים בחוץ. עובדים מאוד מאוד קשה, ובכל זאת תמיד אין לנו די כסף.

נובמבר הזה היה ממש מכה. תמיד קשה לנו בסוף נובמבר, תחילת דצמבר. יש לנו שתי מכוניות ובתקופה הזו שתיהן צריכות לעבור טיפול שנתי, טסט וחידוש ביטוח.

את המכונית שלי לא קניתי בעצמי, היא של הורי, מתנה מהם, וזו מתנה יפה מאוד מאוד, ואני מאוד מודה להם, אבל להחזיק שני רכבים זה נורא יקר, וכשהתברר השבוע שהמכונית של הג'ינג'י (קנגו מסחרי שהוא צריך בשביל הכוורות) צריכה בלמים חדשים …. התחלנו לחשוב על מכירת מכונית אחת, ואולי שתיהן, וקניית מכונית מסחרית אחת שתשמש בעת הצורך גם אותי.

הורי שמעו את הרעיון וחטפו חום, בעיקר אבא שלי שאף פעם לא ממש אהב את בעלי, ולאחרונה התחיל ממש לשנוא אותו. למרות שהורי גרים ממש קרוב אלי הפסקנו ללכת אליהם ביחד. מאז הריב האחרון איתם, גם על רקע כספי, אני ממונה על הקשר איתם בעוד שבעלי ממונה על הקשר עם אימא שלו.

אני ואימא שלו ביחסים טובים למרות שבדרך כלל הוא נוסע אליה לבד כי חלק מהכוורות שלנו בנהריה והוא נוסע לא רק לבקר אותה אלא לטפל בכוורות. זה לא שהוא לא מדבר עם הורי, הוא מדבר אתם ואיתו הם מדברים ומתנהגים בנימוס, אבל כשהם רק איתי הם מרשים לעצמם להגיד עליו מה שהם באמת חושבים וזה די מעליב ומאוד לא נעים לי.

מרגיז אותם שהוא מנסה להתפרנס רק מדבורים ושאני עובדת כל כך קשה, ולדעתם הוא לא מפרנס אותי כראוי, ולא מתייחס אלי יפה והוא לא היה בחירה מוצלחת בתור בעל ועדיף לי בלעדיו.

אני איתו כבר שלושים שנה והם עדיין לא משלימים עם הבחירה שלי בו. יש תקופות יותר טובות ופחות טובות אבל בעיקרון הם לא מתלהבים ממנו. חלק מזה קרה באשמתו, חלק בגללם ושנים אני נקרעת בינם לבינו וזה קשה ומעיק עלי מאוד.

מרגיז אותם שאף פעם אין לנו כסף לשפר קצת את איכות החיים שלנו – הם היו רוצים שנשפץ קצת את הבית, נחליף דלת כניסה למשל (היא באמת נוראית) נצבע ונחייה קצת יותר ברווחה, ומאשימים את הג'ינג'י שבגללו החיים שלנו קשים כל כך. לדעת אבא שלי הוא בטלן ולא מפרנס טוב.

שילך למצוא עבודה!! הוא מתרגז בלי להתחשב בזה שהג'ינג'י בן 57 ואין לו שום מקצוע חוץ מעשיית ביטוחים והכוורות. 

לאחרונה אנחנו אפילו לא הולכים להורי לארוחת ערב ביום שישי. אני באה אליהם לבד במשך השבוע ודי. הם אוספים את לילי מתחנת הרכבת כשהיא באה מהצבא, היא נמצאת אצלם כמה שעות ואז הם מחזירים אותה הביתה בלי להיכנס אלינו. ותמיד הם מזכירים לי שהם קונים לה בגדים ודוחפים לה כסף ובעצם מממנים אותה למרות שהיא אף פעם לא מבקשת כלום וזו תמיד יוזמה שלהם.

גם אני מבקשת מהם לעיתים מאוד נדירות הלוואה ותמיד מחזירה אותה כמה שיותר מהר ובכל זאת למרות שהם תמיד עוזרים בלי היסוס הם נותנים לי הרגשה איומה שאני כישלון כי בחרתי בעל שלא מצליח להתפרנס ולפרנס אותי ובגללו אני עובדת כל כך קשה ואף פעם אין לי די לשום דבר.

מצד אחד אני אסירת תודה להם על העזרה ומצד שני נורא מרגיז אותי שהם מלווים את העזרה הכספית בעקימת שפתיים וברטינות על בעלי התפרן והבטלן. לי אגב לא מפריע בכלל שאין לנו כסף לבזבוזים ולבילויים. הכי חשוב לי זה שלום בית ושקט וקניות ומסעדות ובילויים יקרים לא מושכים אותי בין כה וכה למרות שחבל שאני לא יכולה לטייל יותר, אבל מצד שני אני אשמח מאוד אם הנסיעה המתוכננת לאחי באמריקה תתבטל. שבועיים איתם בלבד זה באמת יותר מידי בשבילי.

 

אתמול אבא שלי ביקש שנבוא אליהם היום בשש בערב לביקור ונשב לדבר על הבעיות הכלכליות שלנו. נורא הרגיז אותו הרעיון שנמכור את הרכב שהם נתנו לי ושאני אשאר בלי מכונית והוא רצה לעשות לנו שיחה על העניין.

שמעתי את הזימון הזה וליבי נעשה כבד וכבר חזיתי שתהיה עוד מריבה נוראית. ניסיתי להסביר לו שזה לא בדיוק ככה ושלמרות שמאוד נוח לי להגיע לעבודה עם מכונית ולא בשתי אוטובוסים אנחנו פשוט לא עומדים באחזקת שני רכבים, אבל הוא מיד התחיל לשצוף האשמות נגד הבעל שלי ולספר לי איזה לא יוצלח הוא.

זה מעליב ופוגע ואני תמיד מבליגה. לא רוצה לריב איתו כדי לא לגרום לאימא שלי עוגמת נפש ומבינה את הצד שלו וגם את הצד של בעלי שבאמת קורע את עצמו בעבודה ולמרות כל מאמציו מתקשה להתפרנס. הייתי שמחה לוותר על המכונית הזו ולא לשמוע יותר את הקיטורים של אבא שלי.

בבוקר התברר שנפטרה איזו דודה קשישה והג'ינג'י צריך לנסוע בצהרים ללוויה עם אימא שלו מה שגרר שוב רטינות מצד אבא שלי שהנה הבטלן נעשה נהג של אימא שלו ולא הולך לעבוד. בסוף הוא החליט לוותר על הפגישה שתכנן מחשש ששוב יצא מזה ריב והודיע לי שהוא אמנם ישלם את הביטוח והטסט, אבל אם בשנה הבאה לא נצליח לשלם בעצמנו שנחזיר לו את האוטו והוא כבר ימכור אותו ודי. 

אמרתי תודה רבה ושמחתי שנמנע עוד פיצוץ. הייתי בלחץ בגלל הפגישה הזו עוד מאתמול והוקל לי שהיא בוטלה. הורי כבר לא צעירים, הם פנסיונרים לא ממש עשירים ואני שונאת את המצב הזה שאני נזקקת לעזרתם כדי להמשיך הלאה, אבל אני פשוט לא יודעת מה לעשות. גם אימא של הג'ינג'י עוזרת לנו מידי פעם בתוקף היותה בעלת הכוורות והשותפה לעסקים של הג'ינג'י, אבל אם היא מתלוננת על זה אני לא יודעת מזה כלום.

ככה אנחנו נגררים ממשבר למשבר, תמיד בלחץ, תמיד בקשיים.

 

דווקא כשהג'ינג'י היה חולה ועשה ניתוח היה לנו קצת יותר כסף ונפטרנו לכמה ימים ממשיכת היתר. קיבלנו כסף מהביטוח שהופעל בזמן שהוא חלה, שילמנו בעזרתו קצת חובות לוחצים וחיינו מהשאר. למרבה הצער לא הצלחנו לעשות איתו יותר. הכסף אזל במהירות מפחידה ולא על בזבוזים אלא רק על מחיה בסיסית ביותר.

המסקנה – אנחנו מבזבזים יותר ממה שאנחנו מרוויחים ואני פשוט לא יודעת מאיפה לחסוך ועל מה לוותר.