סדר עדיפויות

זה שיעקוב אלפרון חוסל זה באמת נורא חשוב, והצורה שבה ניסו להסביר ביומן החדשות מי חוסל בלי להגיד את שמו הייתה ממש מצחיקה, אבל לי כאימא לחיילת לוחמת (אני מתקשה להאמין שאני באמת כזו, הרי רק לפני כמה ימים עוד החלפתי לה חיתולים) יש סדר עדיפויות משלי.

וכך קרה שהיום בצהרים בעודי מנסה לנחש לפי הרמזים של הכתבת הדס שטייף איזה פושע נהרג על עוול בכפו מתקשרת אלי לילי – הלוחמת שלנו – ומבשרת לי שהפסיקו להם את הטירונות ושלחו אותם לתפוס קו בצאלה ליד אילת כדי לשחרר לוחמים קצת יותר מנוסים ממנה לשמור על הגבול מול עזה.

עלול להיות שהיא לא תגיע בשבת וגם אם כן ישחררו אותם איך היא תגיע מצאלה לצפון?

וממתי הבת שלי – בלודינית עדינה ושבירה – תופסת קווים?

אחר כך היא ביקשה שלא אספר לסבא ולסבתא כדי לא להלחיץ אותם וגילתה לי שבעצם התקשרה קודם כל לאבא שלה (היא לא זוכרת את זה, אבל מדובר באותו אבא שהיה נכנס להתקף היסטריה ומבקש שנרוץ למיון כל פעם שהחום שלה היה עולה קצת) אבל מאחר ולא השיגה אותו התקשרה אלי.

אמרתי שבסדר, ניסיתי להישמע מעודדת ורגועה ככל האפשר ומיד אחרי שנפרדנו התקשרתי לאימא – בשבילה זו סבתא אבל היא קודם הייתה אימא שלי) וסיפרתי הכל.

שתינו נאנחנו ונזכרנו איזה גמדונת קטנה וחמודה היא הייתה פעם (גם כיום היא די פצפונת) וקיווינו שהיא תחזור בסוף השבוע ושצה"ל יודע מה הוא עושה למרות שכל הסימנים מראים ההפך – הבת הענוגה שלי לוחמת? מישהו שם יצא מדעתו.

ואם כל זה לא מספיק אז עוגי עושה בימים אלו את שבוע הגדנ"ע שלו וכל כמה שעות הוא מתקשר להתבכיין שלא נעים לו לשחק בחיילים, שכל הזמן מנחיתים עליו פקודות ומצווים עליו לעשות הכל תוך שלושים שניות, והאוכל לא טעים והמדים שנתנו לו גדולים מידי והוא רוצה הביתה.

והוא דווקא עלם גבוה וחזק ובנוי לתלפיות ובכל זאת הוא מעדיף להתפנק אצל אימא.

26 תגובות בנושא “סדר עדיפויות

      1. אחרי ארבעה וחצי חודשים בטירונות ביקשתי מאמא שלי להביא פינצטה כשהיא מגיעה לביקור בבסיס בשבת.
        היא שמחה (חשבה שאני מתחברת מחדש לנשיות שלי) וכשנשכבתי על השולחן, הרמתי את החולצה מעל הבטן וביקשתי ממנה להתחיל ולהוציא ממנה קוצים (על אמת!) היא בכתה כמו תינוקת.
        מאז, העדפתי להעלם בתקופות בהן הייתי פצועה (שברו לי שן טוחנת באגרוף פעם, שברו לי אף בהתפרעות) עד שהכל היה נרגע ואמא לא היתה רואה אותי לפעמים חודשים באמתלות שונות ומשונות.
        אין מה לעשות נגד הדאגה, אני יודעת. אבל תסמכי עלי שהיא קרוב לוודאי מרגישה שהיא עושה משהו מיוחד ותורמת מעל ומעבר למדינה – זה משהו שאי אפשר לקנות בכסף.
         

        אהבתי

      2. אני מקווה שההרגשה הזו תפצה אותה על הקשיים שהיא מן הסתם תיתקל בהם כשתתחיל לחיות באזרחות.
        המדינה היקרה שלנו יודעת לדרוש המון מהאזרחים אבל חלשה מאוד כשצריך להחזיר להם חזרה 😕

        אהבתי

      3. בהחלט נכון.
        אבל יחסית הלוחמים מקבלים יותר כמענק שחרור (לא שזה מספיק למשהו, אבל גם זה לפעמים סוג של נחמה).
        אני חושבת שהתפקיד שלנו כהורים הוא ללמד את הילדים לא לצפות לכלום ואז להיות מופתעים לטובה  כשמשהו קורה. לחיות לפי "מגיע לי" לא מקדם אותנו לשום מקום. או אולי יקדם אבל לא למקום אותו אנחנו בוחרים באמת.
         

        אהבתי

      4. הילדה הזו ממילא מסתפקת תמיד במועט ותמיד צריך לרדוף אחריה ולהתחנן שתקבל מתנה או כסף.
        אין לי מושג איך היא יצאה כזו 😮
        ילדים זו בכלל הפתעה ענקית ותמיד הם מצליחים להדהים אותי מחדש.

        אהבתי

      5. זה כייף לשמוע.
        אני מקווה שאצליח לעבור איתם את השלב המרגיז מבלי ליצור איתם יותר מדי בעיות.
        רק שלא יהיו בני נוער כמוני. 

        אהבתי

      6. העברתי את ההורים שלי שבעה מדורי גיהנום, בתקופת הנעורים שלי.
        הייתי נעלמת – זה הדבר הכי מפחיד שילד יכול לעשות להורים שלו.
        הייתי הילדה המושלמת, הפכתי לפרא מושלם כנערה ובסוף יצא ממני אדם.
         

        אהבתי

      7. אולי ההתנהגות הרעה שלך בתקופת ההתבגרות באה בגלל שהיית כל כך מושלמת כילדה?
        אני מראש מקבלת את זה שאף אחד לא מושלם, לא אני ובטח שלא הילדים.
        וילד שנעלם ועוד יותר מזה, ילדה, זה באמת זוועת אלוהים. מזל שיצאת מזה בשלום >:D<

        אהבתי

    1. אני מניחה שאתה מתכוון לנשים וגברים.
      מעניין שהשיוויון הזה עף מהחלון כשצריך לקום לילד בוכה בלילה או לותר על קידום בעבודה כי מישהו צריך להיות עם הילדים.
      יכול להיות שאתה לא כזה אבל רוב הגברים שאני מכירה נזכרים פתאום שנשים שוות פחות ברגע שצריך לרחוץ כלים ולפנות את הזבל כל יום ועל בישול גיהוץ ניקיון ואספות הורים ושאר משימות מעצבנות של חיי משפחה שבדרך כלל נופלות רק על נשים עדיף שלא אתחיל בכלל לספר.
      😡

      אהבתי

      1. ;-)אני מאד אוהב לעשות כלים כי זה נותן לי זמן למחשבות.
        מין פסק זמן של שקט בו אפשר לסדר את המהומות בראש.
        ידוע הרי שקול מים זורמים נוסך שלווה…
        >:D<

        אהבתי

      2. אתה לא דוגמא כנראה 😛
        ואגב, יש לי מדיח שנקנה אחרי שהרופא דרש שאפסיק לרחוץ כלים בגלל בעיות בריאותיות.
        פתאום נמצא התקציב ומדיח מהודר הופיע במטבחינו. למרבה הצער בעלי פיתח פוביית מדיח והוא מסרב ללמוד איך להפעיל אותו.
         

        אהבתי

      3. זה בדיוק העניין. לצבא היה דווקא נוח בלי לשלוח חיילות לעמדות קרב. הבנות הן אלו שניהלו משפטים נגד הצבא בשם השוויון. עכשיו, כשהצבא פועל על פי דרישות השוויון, את יוצאת נגדו בגלל הגברים בבית שלא מתנהגים בהתאם.

        אהבתי

      4. לא ידעתי שזה הגיע עד לתביעות משפטיות ואם זה מנחם אותך הייתי דואגת באותה מידה גם לבנים שלי אם הם יהפכו לחילים קרביים, או שאולי להגיד כשהם יהיו קרביים 😕

        אהבתי

      5. אני יכולה לדבר רק על הבת הפרטית שלי ולעניות דעתי היא פשוט לא בנויה פיזית להיות לוחמת.
        היא קטנטונת ועדינה מאוד ולא ממש טיפוס ספורטיבי. יש לה נשמה ענקית והמון רצון לתרום אבל גופנית היא עלמה ענוגה מאוד שנוטה להתייבש מהר מאוד ולסבול מבעיות רפואיות שונות ומשונות.
        אם היא לא תתחזק ותתקשח פיזית רוב הסיכויים הם שהיא תבלה את רוב השירות שלה בגימלים.
        יש בנות חזקות ועמידות פיזית יותר ממנה כמו שיש גם בנים שהם עדינים וחלשים מידי למאמץ הגופני של להיות לוחם.
        כדי לתרום כמה שיותר כל אחד צריך להשתבץ בתפקיד שממצא את היכולות שלו בצורה הכי טובה.
        הדאגה לבריאות שלה מצד אחד והרצון לעודד ולתמוך מצד שני קורעים אותי לשניים. 😕

        אהבתי

  1. אוףףףףףףףףףף אם עד עכשיו היה לי חשק לעשות ילדים
    מעכשיו יש לי חשק כפול ומכופל.
    (כן כן אני מודע לבעייתיות המשפט הזה להומואים…);-)
     
    אין ניתוחים להשתלת רחם לגברים? מה יהיה עם הרפואה הזאת, הא?
    😛
     
    >:D<

    אהבתי

    1. ילדים זה דבר מצחיק ומדהים וגם מציק מפריע ומעיק ואף פעם לא משתלם כלכלית.
      יש די הרבה נשים שרוצות ילד בלי בעל, למה שלא תמצא אחת?
      ליתר ביטחון כדאי שתתחיל לחסוך כסף כבר עכשיו 😛

      אהבתי

  2. הילדודס, של היום, כל הזמן מקטרים שהאוכל בבית מגעיל, עד שהם עוזבים למקום אחר,,,,,,, ומגלים שאכן,, האוכל בבית הרבה יותר טוב..

    אהבתי

  3. ימי הצבא הם באמת ימים לא קלים בכלל…
    ויש הרבה בחורים שנראים חסונים ועמידים בפני כל דבר אך במציאות הם לא כאלה בכלל…ולהיפך, יצא לי להכיר כמה אנשים שהם דקיקים ושבריים ואז אני מגלה שהם לחמו במלחמת לבנון האחרונה וכדומה…

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s