עיניים שלי

בעקבות  חילופי דברים די משעשעים ורצופים אי הבנות ביני לבין לולי  החלטתי לפרסם תמונות שלי, אבל רק של העיניים. המשקפים הישנים

למה?


סתם ככה, כי בא לי וכי תמונה אחת שווה אלף מילים ובזמן האחרון אין לי חשק לכתוב. הדחף לכתוב נעלם לגמרי ונשארו רק תמונות – ישנות לצערי כי צץרץ הרס לי את המצלמה שקיבלתי בשנה שעברה כמתנה ליום הולדתי.


חוץ מזה לדעתי העיניים שלי שהן העתק מדויק של העיניים של סבתא שלי ז"ל הן החלק הכי מוצלח אצלי.


בנעורי היו עוד כמה חלקים מוצלחים אבל פג תוקפם ונשארו רק העיניים.

משקפי המחשב שלי

ומאחר והנושא החם הוא האח הגדול אוסיף עוד כמה מילים עליו. מדובר בתוכנית אידיוטית ומעצבנת שראיתי ממנה רק רבע מהפרק הראשון ולא יספתי עוד.


צץרץ רואה אותה באדיקות ובקולי קולות ומרגיז אותי מאוד בכך ועוד יותר מרגיז אותי שכולם מדברים על מה שקורה שם ולכן גם מי שמתעקש לא לצפות בזוועתון הזה נאלץ להכיר את כל המשתתפים ולדעת עליהם הכל.


ואני אומרת הרף!


מספיק עם זה כבר, הניחו לנו.

18 תגובות בנושא “עיניים שלי

  1. :-)וואו – אילו עיניים….
     
    האח הגדול הוא רק סימפטום לתכונות האקזיביציוניזם הקיימות במידה כזו או אחרת בכולנו.
    כמו שאנחנו אוהבים להציץ לאחרים כך אנחנו אוהבים גם שמציצים לנו.
    כתיבה בבלוג היא גם מין סוג כזה…
    ואפילו אם אלה לכאורה רק סיפורים. בכל סיפור יש ולו מהות מסוימת של אמת בסיסית, לעיתים של החיים ולעיתים של האמונות.
     
    מעניין ההקשר שעשית בין העיניים – לראות, לבין "להציץ" לבית האח הגדול.
    עין עם ע’ נותנת לנו את היש, את הנוכחות.
    אין עם א’ מלמדת על ההיפוך.
     
    בדיוק כמו ההבדל בין לבוש האור ללבוש העור, בין הרוחני לפיזי.
     
    >:D<

    אהבתי

  2. בזמן האחרון אין לך חשק לכתוב??? נראה לי שאת לא מפסיקה לפרסם בזמן האחרון.

    איך את יכולה לכתוב דעה נחרצת על האח הגדול לפי רבע מהפרק הראשון בלבד?

    אהבתי

    1. יחסית למה שכתבתי בזמנו כשהקדשתי לכתיבה כמה שעות ביום וחשבתי על הסיפורים כל הזמן היום הקצב והרצון לכתיבה אצלי פחתו מאוד ומה שבאמת מצער אותי זה שהשמחה והעונג של הכתיבה נעלמו לאי שם.
      זה מה שבאמת מציק לי 😦
       
      אתה צודק בקשר לאח הגדול, אבל כשאני רואה מי מתלהב מהתכנית הזו וכשאני שומעת מה קורה שם… כל העניין דוחה בעיני.
      ממש אין לי חשק להתעמק ולבזבז את זמני בצפיה בהבלים האלו וגם המנחים של התכנית מעוררים בי מיאוס.
      כנראה שאני קשישה מידי לחידושים האלו של הריאליטי 😕

      אהבתי

    2. ועיקר שכחתי!
      הפרסומות. 😡
      אני מתעבת אותן כל כך עד שאפילו תוכניות דרמה שכן מוצאות חן בעיני אני מתקשה לראות בגללן.
      אחרי שעה של צפיה בערוץ שתיים אתה מקבל את ההרגשה שבעצם העיקר הוא הפרסומות ובין לבין עושים הפסקה קטנה לתת לך תוכנית, לא חשוב איזה, העיקר היא הפרסומת.
      לא עדיף לקרוא ספר או לשמוע רדיו?

      אהבתי

  3. צורבת יש לך עיניים מקסימות וצעירות. את יותר מידי ביקורתית על עצמך.
    בקשר לאח הגדול, יופי של שיר ערש. אני מסתכלת ונרדמת באיזשהו שלב.
    מסתכלת כי אני מציצנית אבל לא מספיקה. מומלץ לאנשים שסובלים מנדודי שינה. יותר בריא מכדור שינה.

    אהבתי

  4. עיניים מאוד יפות צורבת
     אני למדתי להסתכל על האח הגדול בעוד כמה אספקטים
    אני רואה את התוכנית בקביעות בערוץ 2 ולא מתבייש לומר זאת
    לא כל אלה שאומרים בהתחסדות: אישתי רואה,אני  רק עברתי בסלון ונשארתי
    זה פתוח ואני במטבח שומע
    או עוד כל מיני חארטות העיקר לומר : תוכנית רדודה אני מעל הדברים האלה.אז אני לא מעל,אני נהנה ולא מרגיש שאני רדוד,סו מי

    אהבתי

    1. 🙂 זה בסדר, גם ספורט משעמם אותי עד דמעות.
      כל אחד והטעם שלו.
      תודיעו לי שהעניין הזה יגמר סוף סוף כדי שאוכל להדליק טלוויזיה בשקט, בינתיים אני כרגיל עם האף בספר.

      אהבתי

      1. איזה ספר?
        אני סיימתי את על דעת עצמו של נורית גרץ על עמוס קינן
        ומחר מחכה לי אשה בורחת מבשורה של גרוסמן ידידינו

        אהבתי

      2. התחלתי לקרוא את איש ללא צל של יוסי אבני.
        בינתיים קצת משעמם אבל אני נותנת לו צ’אנס.
        ואני מתכוונת לקרוא בהקדם את הספר של נורית גרץ, צריך להרשם לתור בספריה או לסחוב מהורי, מה שיבוא קודם.
        לעניות דעתי אין תחליף לקריאה ואם הייתי צריכה לבחור בין ספר לכל סוג אחר של בידור הספר היה לוקח בגדול.
        האמת, גם המחשב הוא בשבילי מעין ספר אינטראקטיבי וזה כזה כיף שאפשר לקרוא וגם להגיב >:D<
        אני מאושרת שהיה לי אומץ ללמוד לגלוש ושהשתלטתי על העניין בקלות ואפילו למדתי להקליד במהירות.

        אהבתי

    1. :-xכל כך אופייני לגברים
      במקום לפרגן לך ניתוח דבר ראשון הם דואגים שאולי יומים שלושה הם יצטרכו להחליף חיתולים ולהוריד לבד את הזבל.
      ומה עשית בסוף?
      נפטרת מהמשקפיים?

      אהבתי

      1. המשקפיים ירדו באוגוסט.
        עכשיו אני כבר רגילה לכך שני בלעדיהם והכל הרבה יותר קל.
        לפעמים יש לי עדיין את ההרגל לסדר איזה משהו על גשר האף,(ואז מגלים שאין) או כשיורד גשם אני מסוככת על העיניים שלא יתמלאו לי הזגוגיות בטיפות (ואז אני נזכרת שאין לי זגוגיות) אבל הכי אני נהנית מלפתוח בשבת בבוקר את סיר החמין ולגלות שאין עלי אדים. תתעעעעננווווגגג:-P
         

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s