צורבת?

בתפוז קראתי לעצמי בשמי הפרטי (נעים מאוד בתיה) והוספתי את שנת הולדתי ( 56 ) מה שגרם לבלבול קל כי אני עדיין לא בת 56.


כשעברתי לפה החלטתי להשאיר את השם הזה מאחורי וקראתי לעצמי צורבת כי זה חלק מהעבודה שלי. בין היתר אני צורבת גלופות ומספרים -כן,  יש אנשים שזה מה שהם עושים לפרנסתם.


אני עובדת במפעל קטן שעוסק בסימון תעשייתי ותמיד יש לי בעיה להסביר מה אני עושה ואיך להגדיר בכל מיני טפסים את העבודה שלי ואני נחלצת מזה בדרך כלל בקושי.כדי לא להסתבך בהסברים ארוכים אני אומרת שאני עובדת כשכירה במפעל או שאני טכנאית או משהו כזה וזה בעצם נכון אבל לא מדויק.


בית המלאכה בו אני עובדת הוא קטן מאוד ומשפחתי כזה (פירוש רש"י – כולם יודעים הכל על כולם, מעצבנים אחד את השני, אבל כבר רגילים זה לזה וסוחבים בלית ברירה) ואני ממלאת שם מספר תפקידים, תלוי בעבודה שיש לנו.


בזמן האחרון אני עובדת פחות בהכנת גלופות כי יש מישהי במקומי ואני רק מגבה אותה כשהיא לא נמצאת או כשיש לה עומס.


רוב הזמן אני עובדת כעוזרת של א. קרחת – טיפוס בפני עצמו שאולי ארחיב עליו פעם את הדיבור.


אני עובדת איתו כי אני היחידה שאיכשהו עוד מסתדרת איתו מפני שהוא בן אדם קשה, מעצבן ולחוץ.

אני מעדיפה לחשוב שבחיי הפרטיים אני בן אדם רגוע, עדין, מנומס ונעים הליכות, אבל האמת מורכבת יותר. יחסית לא. אני מלאך, אבל לאחרונה התחלתי לגלות מה שהיה גלוי לעין כול. אני די חסרת סבלנות ומסוגלת להיות מאוד לא נחמדה כשאני נתקלת בשירות לקוי ואיטי, ובעובדים שעושים טובה כשהם זזים ושלא ניחנו בדי תאי מוח פעילים לטעמי.


יש לי לשון חדה וכשאני לחוצה אני משתלחת באנשים די בגסות.


לא יפה מצידי, אני יודעת ומנסה להתאפק, אבל קשה לי.

למשל היום – פתאום לא הצלחתי להוציא כסף מהקיר. שוב. והייתי צריכה כדי לקנות לילד חולצות לבית ספר שיש רק בחנות אחת שסגורה בימי שישי. כדי לברר מה הבעיה נכנסתי לבנק, עמדתי בתור המון וזה עצבן אותי, מאוד, שונאת תורים. בסוף הגעתי לפקיד קשיש, נחמד כזה ואיטי נורא שלא כל כך יודע להסתדר עם מחשב. הייתי צריכה לחתום על מסגרת האשראי כדי שהכל יסתדר לי עם הכספומט. כעסתי שהוא איטי וקשקשן, שלא הודיעו לי על הבעיה ובגלל זה הסתבכתי עוד אתמול במחסור בכסף לקניית דלק, וכשהוא אמר לי שאפשר היה לסדר את זה בטלפון כעסתי עוד יותר כי למה לא הודיעו לנו קודם?


הלחץ שלי גרם לו להיות עוד יותר איטי. החזקתי את עצמי בכוח לא להגיד לו מה אני חושבת עליו – צא לפנסיה! –  ועל הבנק – עלוקות מוצצות דם ולא יעילות שרק מסבכות את החיים ולוקחות לנו יותר מידי כסף.


בסוף העינוי נגמר, יצאתי, הוצאתי כסף, רצתי לחנות והגעתי לפני אחת בצהרים, אבל כבר היה סגור.


פניתי לשכן של חנות הבגדים – מעדנייה אחת – הוא גילה לי שהגברת בעלת החנות סוגרת מוקדם בימי שלישי ושוב התרגזתי  


למעשה הייתי קרובה להתנפל עליו בגערות והחזקתי את עצמי בכוח. הוא שם לב לזה והתגונן שזו לא אשמתו ואפילו כתב לי פתק עם הטלפון של החנות.


פתאום הבנתי שיש לי בעיה ושאני מוציאה עצבים על כל מי שעומד מולי בלי אבחנה. זה באמת לא בסדר, ככה רבתי גם עם מעבדת התיקונים שקרובה לביתי, בגלל הלשון הצורבת שלי  ובגלל שהם לא עלו על הבעיה שהייתי לי עם המחשב.


אז נכון, הכינוי שלי באמת מתאים לי אבל מסבך לי את החיים וממרר את חיי הסובבים אותי.


אני צריכה להתחיל להיות מאופקת יותר ואני אעשה את זה בתנאי שהסובבים אותי יתחילו להזיז את עצמם, לחשוב כמו שצריך, ולהיות יעילים ומועילים יותר.


עשינו עסק? 

21 תגובות בנושא “צורבת?

  1. קודם כל – ברוכה הבאה לשכונה!
    טוב לראות שבאים שכנים חדשים ושווים.
    ודבר שני – בתור מי שעוסק בשירות לקוחות:
    בבקשה לזכור שגם אנחנו בני אדם, גם אנחנו עושים טעויות וגם אנחנו נפגעים מאחרים. במקרה היום הייתה לי שיחה עם מישהי כמוך – זה לא נעים לאף אחד.

    אהבתי

    1. טליק, יש מצב שאנחנו נשמות תאומות? 😛
      ולצערי את הפעולה הזו אי אפשר לעשות באינרנט, רק אחרי שיצאה נשמתי בהמתנה לפקיד האיטי ביותר בעולם הוא סיפר לי שיכולתי לעשות אישור טלפוני.
      😦 
      ושמת לב כמה מסובך נעשה בשנים האחרונות להתקשר ולדבר עם הבנק?
      😡

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s