את אשמה!

בעצם תכננתי לגמור את כל הסידורים ולשבת בנחת לכתוב פוסט מצחיק ספונטני ורגיש על איך אין לי מושג במי לבחור למועצה ואיך בעלי – להלן הג'ינג'י – פשוט נוסע הערב לאימא שלו וישהה אצלה עד הערב וככה יתחמק מכל הנושא של הבחירות, אבל מה לעשות שבחיים אף פעם לא קורה מה שאתה רוצה?

הכל היה מתוכנן אצלי נהדר – יוצאת בחמש ומשהו בערב, עוברת אצל ההורים לקחת את הדיסק של הוינדוס כדי לתת אותו למעבדת התיקונים ברמת ישי ומשם ממשיכה הלאה לשיננית ואחר כך חוזרת בנחת הביתה.

אבל מה שקרה זה שאחרי שלקחתי מהורי את הדיסק ונאבקתי בתנועה לכיוון רמת ישי גיליתי נחרדת שאור בצורת משאבת דולק על לוח המחוונים להזהיר אותי שעוד מעט האוטו נתקע בלי דלק.

עצרתי בקניון אלונים, החנתי בתחנת הדלק בצד ורצתי להביא כסף. למרבה כעסי הכספומט הבן זונה לא רצה לתת לי.

בחשבון היה כסף, ככה אמר המחשב בבית, אבל הוא, הכספומט האכזר הזה לא רצה לשחרר אותו, המניאק.

מה עושים? מתקשרים לבעל.

לא טענתי היום את הנייד, הסוללה כמעט נגמרה, רק בקושי הצלחתי להתקשר לג'ינג'י ותפסתי אותו במכון הדבש שלנו שזה די ליד אלונים. ביקשתי שיבוא להביא לי כסף כי אני פוחדת להיתקע והלכתי לאוטו להמתין לו ומה רואות עיני?

הדלת דפוקה!

אנשים אמרו לי שעבר רכב עם נגרר, נסע מהר ולא שם לב – או התעלם בכוונה – קשה לדעת, מהדפיקה שנתן לי בדלת של האוטו. איש נחמד אחד אפילו לקח ממני את מספר הנייד כדי שיוכל להתקשר אלי אם הוא ימצא את הבן אלף שדפק אותי. כולם היו נחמדים ואוהדים חוץ מבעלי האוהב, אלוף נעורי והעזר כנגדי, עלק!

הוא הגיע ומיד התנפל עלי שאני אשמה כי לא חניתי טוב וחוץ מזה יש לי  דלק לפחות לעוד שלושים ק"מ, אז למה בכלל קראתי לו? 

אפשר לתאר באיזה מצב רוח נוראי הגעתי למרפאת השיניים.

דווקא השיננית הייתה מותק וכשסיפרתי לה על הבעל המרגיז שלי היא אמרה שאולי היא עשתה טוב שלא התחתנה.

אמרתי לה שהיא עשתה מצוין. כל הגברים אותו דבר ואין בעל ששווה את הטרחה שהוא גורם. הספקתי עוד לריב איתו קצת בטלפון לפני שהגעתי למחשב. אני לא אתפלא אם אחרי שהוא יקבור אותי הוא יכתוב על המצבה – את אשמה! ואחר כך ירוץ מהר למצוא לו אישה אחרת שתטפל בו ותנקה אחריו ותסבול את ההצקות שלו.

אוף!